הן הדברים... בנישואין אזרחיים?
הרב דב קדרון
כתובות קב ע"א
אף על פי שבדרך כלל כל התחייבות צריכה קנין, מכל מקום האב שפסק לבנו או לבתו בשידוכיהם, ואמר: כמה אתה נותן לבנך, כך וכך, וכמה אתה נותן לבתך, כך וכך, ועמדו וקידשו, קנו, ללא מעשה קניין, אלא בדיבור בלבד, והן הן הדברים הנקנים באמירה, וכך הדין גם בהתחייבות עצמית של בני זוג הבאים להתחתן.
לבית הדין הרבני ברחובות (פד"ר כרך ה, עמוד 154) הוגשה תביעה על ידי אשה שנישאה בנישואין אזרחיים ברוסיה, והתגרשה בישראל, ותבעה לחייב את בעלה לשלם לה כפי הנהוג ברוסיה בפרידה של בני זוג.
בעניין זה נחלקו המבי"ט והבית יוסף. לדעת המבי"ט (מובא בשו"ת אבקת רוכל סימן פ) אין הבדל בעניין הזה בין זוג שהיו ביניהם קידושי תורה, לבין זוג שהתקשרו בקשר של נישואים אזרחיים שלא כדת משה וישראל, בכל אופן ההתחייבות עומדת בתוקפה, כי היא מבוססת על גמירות הדעת שלהם לבסס את הקשר ביניהם.
אולם לדעת הבית יוסף (שם סימן פא) ההלכה המחודשת של "דברים הנקנים באמירה" נאמרה רק לגבי זוג שהתחתנו בקידושי תורה, ולא לגבי נישואי ערכאות.
בית הדין מצא כמה פוסקים נוספים הסוברים כמבי"ט, ובצירוף הסברה שיש ללכת לפי מנהג המדינה חייב את הבעל לשלם לגרושתו כפי המנהג.
