איזו אשה מעגנת את עצמה?

הרב דב קדרון

כתובות קט ע"א

ברמב"ם ובשולחן ערוך נפסקה ההלכה שאם אב הבטיח לתת נדוניה לבתו ולא נתן, אין הבעל יכול להשאיר אותה עגונה עד שיקבל את הכסף, אלא הוא חייב להתחתן איתה או לתת לה גט, אבל אם היא התחייבה לתת כסף, אזי כל זמן שאינה נותנת את מה שהבטיחה יכול הבעל לעגן אותה, ו"הרי זו יושבת עד שתמצא מה שפסקה או עד שתמות", כי בסירובה לשלם את מה שהתחייבה – היא מעגנת את עצמה, מה שאין כן בהתחייבות של אביה שלא נעשתה על ידה.

בדומה לזה פסק בית הדין הרבני בתל אביב (פד"ר חלק כא עמוד 176) לגבי בני זוג שרצו להתגרש, והבעל טען לפני ביה"ד שמוכן לתת גט לאלתר לאשתו, אלא שתובע שכל הנושאים המתנהלים בינו לבין אשתו ונמצאים בסמכות ביהמ"ש האזרחי, תסכים האשה להעברתם לסמכות ביה"ד, ושביה"ד ידון עליהם לאחר הגרושין. האשה סירבה לכך, כי העברת הסמכות לידי בית הדין הייתה גורמת לה הפסד כספי.

בית הדין פסק שאכן רשאי הבעל לעכב את מתן הגט עד שתסכים האשה לדון על ענייני הממון בפני בית הדין, כי רק בפניו דנים על פי ההלכה, והסביר שאין זה נחשב שהבעל מעגן את האשה, אלא היא, בסירובה, מעגנת את עצמה:

שהרי אין חולק שעל פי דין תורה מוטל על האשה להשיב את חפצי הבעל, וכן מוטל על האשה שביה"ד הוא זה שידון בכל מכלול התביעות ההדדיות שביניהם, ולכן אם האשה מסרבת לעשות את המוטל עליה, אין לראותה כאשה עגונה, אלא אדרבא היא זאת שמעגנת את עצמה, וממילא נפלה כל סיבת חיובו של הבעל בגט, ואי לזאת יש לעכב את חיובו של הבעל בגט.