מצווה לגור בעיר שרובה גוים?
הרב דב קדרון
כתובות קי ע"א
ת"ר: לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גוים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל.
משמע שיש מעלה לגור בעיר שרובה יהודים, ולפי זה המעלה הגדולה ביותר היא לגור בעיר שרובה יהודים שנמצאת בארץ ישראל.
אולם, כותב בעל ספר עלי תמר (מסכת מועד קטן פרק ב הלכה ד) שאם יש בארץ ישראל עיר שרובה גוים, ויש תקוה שאם יבואו יהודים לגור שם, לאט לאט יתרבה ישוב יהודי עד שייהפך לרוב יהודי – הרי זו עוד מצוה יותר גדולה לגור בה מלגור בעיר שרובה ישראל בא"י. כי על ידי כך יקיימו את מצוות יישוב א"י וגם מצווה נוספת של יישוב ערי ישראל, שתיהפך העיר מעיר של גויים לעיר של ישראל, ובלבד שהחינוך התורני יהיה בטוח.
הוא מוסיף שדבר מעניין כתוב בחוברת חיים ש. שמרלינג (הוצאת ספרית ראשונים ת"א תש"ו), שבזמן שבא רח"ש שמרלינג ז"ל, מהיוזמים הראשונים של היישוב ביפו, ובא לגור בה מירושלים, הייתה יפו עיר של גוים, והיו גרים בה רק שלש משפחות של אשכנזים ומשפחות ספרדיות מועטות שהצטמצמו כולם בחצר היהודית הידועה בשם דאר אל יהוד, והיה זה בשנת תרכ"ו. וכששאלו לרח"ש ז"ל איך הוא הולך מירושלים לגור בעיר של גוים, השיב שלגור שם היא מצוה מיוחדת כדי שבמשך הזמן יהיו רוב תושביה ואפילו כולם ישראל. ואכן, בסופו של דבר נתפתח מישוב קטן זה העיר הכי גדולה בארץ ישראל שכמעט כולה ישראל, תל אביב יפו, וניתוסף כרך גדול בארץ ישראל.
