זיהוי רגשות הסובבים אותנו / רפי זברגר

כתובות קיא ע''א-ע"ב

הקדמה 

הדפים האחרונים של המסכת דנים במעלתה הגדולה של ארץ ישראל. בין היתר עוסקת הגמרא במעלתה של הארץ לגבי תחיית המתים. וכך מתחיל נושא זה:
אמר רבי אלעזר: מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, שנאמר (יחזקאל כ''ו, ו'): וְהוֹרַדְתִּיךְ אֶת יוֹרְדֵי בוֹר אֶל עַם עוֹלָם וְהוֹשַׁבְתִּיךְ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת כָּחֳרָבוֹת מֵעוֹלָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר לְמַעַן לֹא תֵשֵׁבִי וְנָתַתִּי צְבִי בְּאֶרֶץ חַיִּים, ארץ שצביוני בה - מתיה חיים, שאין צביוני בה - אין מתיה חיים.
רבי אלעזר לומד מהפסוק ביחזקאל כי אין תחיית המתים למת הקבור בחוץ לארץ, אלא רק למתי ארץ ישראל (ארץ הצבי).
במאמר זה נדון במימרא נוספת הקשורה לתחיית המתים שאינה תלויה בארץ ישראל. 
  

הנושא

אמר רבי אלעזר: עמי הארצות אינן חיים, שנאמר (ישעיהו כ''ו, י''ד) מֵתִים בַּל יִחְיוּ רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ.
רבי אלעזר חידש ולמד מהפסוק בישעיהו כי גם לעמי הארצות לא תהיה תחיית המתים.
תניא נמי הכי: מֵתִים בַּל יִחְיוּ - יכול לכל? תלמוד לומר: רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר.
אומרת הגמרא (או רבי אלעזר בעצמו) כי עיקרון זה נלמד גם בברייתא. שם ייחסו למילים רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ לאדם שאינו עוסק בדברי תורה (עם הארץ), ועליו נאמר בתחילת הפסוק כי מתים אלו לא יחיו (בתחיית המתים).
אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב!
רבי יוחנן התייחס לדברי רבי אלעזר ואמר כי ''לא נוח לקדוש ברוך הוא'' לשמוע הסבר זה בפסוק ביחס לעמי הארצות. שהרי לפי זה יוצא כי הרבה מאוד יהודים לא יקומו בתחיית המתים וזה "קשה לקליטה". לכן רבי יוחנן הסביר אחרת את המילים רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ וייחס אותם לעובדי עבודה זרה, והם אמנם לא יקומו בתחיית המתים.
אמר ליה: מקרא אחר אני דורש, דכתיב (שם י''ט): יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל, כל המשתמש באור תורה - אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה - אין אור תורה מחייהו.
לאחר הסברו של רבי יוחנן לפסוק, חיזק רבי אלעזר את דעתו (של עצמו) וציטט פסוק נוסף מאותו פרק (חמשה פסוקים לאחר מכן). גם שם מדובר על תחיית המתים (הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר) אשר זוכה לכך, רק אדם הלומד תורה שאינו עם הארץ ( טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ).
כיון דחזייה דקמצטער, אמר ליה: רבי, מצאתי להן תקנה מן התורה:
רבי אלעזר ראה את רבי יוחנן רבו שהיה מצטער לשמוע מימרא זאת, אשר בעצם גוזרת גזר מוות (ללא תחיית המתים) להמון עם ישראל שהם עמי ארצות, ולכן ניסה ''לנחם'' אותו מצערו. אמר לו כי בכל אופן יש ''תקנה'' לעמי הארצות, שגם הם יוכלו לזכות בתחיית המתים. כפי שלמד זאת רבי אלעזר מפסוקים בספר דברים פרק ד'.
וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (פסוק ד'), וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב (שם כ''ד): כי ה' אלהיך אש אוכלה! אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.
הפסוק מייחס ''חיים'' (כוונה לתחיית המתים) לאנשים שיידבקו בקדוש ברוך הוא. שואל רבי יוחנן כיצד ייתכן לדבוק בקודשא בריך הוא, והרי התורה כתבה בעצמה באותו פרק כי ה' הוא ''אש אוכלה''. אלא דבקות בקדוש ברוך משמעה התקרבות לתלמידי חכמים המייצגים את התורה ואת הקדוש ברוך הוא בעולמנו.
ניתן ''להידבק'' בתלמידי חכמים בשלושה אופנים: משיא ביתו לתלמיד חכם, או משתמש בכסף תלמידי חכמים לעסקים כך שהרווח יעבור אליהם, או מהנה תלמידי חכמים בכך שמארח אותם, או מאכילם ומשקם וכדו'.
אנשים הנוהגים באחת (או יותר) מהנהגות אלו זוכה גם לחיי העולם הבא, כמו התלמיד חכם שנהנה ממנו.
 

מהו המסר

היה קשה לרבי יוחנן לשמוע דבריו של רבי אלעזר ''הפוסל'' כל כך הרבה אנשים בעם ישראל, בכך שלא יזכו לתחיית המתים. בשלב ראשון הסביר רבי יוחנן באופן שונה את הפסוק בישעיהו, ובכך לכאורה עקר את דבריו של רבי אלעזר.
לאחר שרבי אלעזר הביא מקור נוסף אשר חיזק את דעתו, ''הכיר והבין בקושי של רבו'' ומיתן את דבריו. הוא אמר כי אין זו קביעה החלטית ובלתי ניתנת לשינוי (עמי ארצות אינם קמים בתחיית המתים) אלא יש להם ''תקנה''. הם יכולים להידבק בתלמידי חכמים בכל מיני צורות, ובכך זוכים גם הם לתחיית המתים, למרות היותם עמי ארצות.
למרות שכאן מדובר ביחס תלמיד (חבר) לרב, ניתן בכל אופן לראות כאן דוגמא יפה מאוד לאבחנה בהרגשת צער של הזולת, וניסיון לעודד אותו ולחזק אותו בכל מיני דרכים.
זהו מסר חשוב מאוד לחיים: לפקוח עיניים ואוזניים, והכי חשוב את הלב, ולהבין את רגשות האנשים הסובבים אותנו. להבחין האם יש מישהו עצוב. האם חסר למישהו דבר מה? האם קרה לו אירוע מסוים המשפיע על מצב רוחו? וכן הלאה.
לאחר שהבחנו בכך (זו כאמור משימה בפני עצמה) נשתדל לדבר על ליבו, לנסות להפיג את צערו ואף לשמחו בדברים המשמחים את ליבו.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]