גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שלט מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף קיא ע"א

"שלא ידחקו את הקץ" – שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי 

בגמרא (קיא, א) דנו בענין השבועות הכתובות בשיר השירים אודות גלותם וגאולתם של בני ישראל, שהן שלש שבועות כפולות, וכדכתיב בפרק ב (פסוק ז): "השבעתי אתכם בנות ירושלם וגו' אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", והוכפלה בפרק שלישי (פסוק ה): "השבעתי אתכם בנות ירושלם וגו' אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", והושלשה שוב בפרק שמיני (פסוק ד): "השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ", וכל אחת משבועות אלו נחשבת שבועה כפולה כנדרש בגמ': "'אם תעירו ואם תעוררו' כתיב" ("שתי שבועות בכל אחת". רש"י), ועל כך אמרו: "שש שבועות הללו למה" - "אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי", ובנוסף לאלו: "שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים".

אודות השבועה "שלא ירחקו את הקץ" מביא רש"י שתי גירסאות, וז"ל: "ושלא ירחקו את הקץ – בעונם, לישנא אחרינא, שלא ידחקו גרסינן, לשון דוחק, שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי". וכבר נלאו הקולמוסים בפשר שבועות הללו, תוקפן וחומרתן, מהותן וענינן, ובפרט בדברי רש"י אלו - מהו הגבול בדבר התפילה על הגאולה; מה נכלל בכלל ריבוי תחנונים יותר מדאי, דהלא נתקנו כמה וכמה תפילות אודות גאולתנו ופדות נפשנו. ונביא תחילה דברי ה'חתם סופר' בתשובות (ח"ו סי' פו): "ומה שכתב רש"י שלהי כתובות בפירוש 'שלא לדחוק את הקץ', 'שלא להרבות בתפלה', 'שלא להרבות' דייקא כגון יוסף דילי"ריינא וכדומה, אבל להתפלל בכל יום חובה עלינו...", ומציין בהמשך את דברי מדרש 'שוחר טוב' (תהלים יח) המובאים ב'רוקח' סי' שכ"ב: "כל אותן אלפים שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים ק"ו, ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם, כך נעשה להם, ונענשו על שלא תבעו בנין ביהמ"ק, אנו שחרב בימינו והיה בימינו, ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים רחמים, על אחת כמה וכמה, לפיכך, התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום, אנא, השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ה', ברכה בפני עצמה, בתפלה, וברכת המזון".

[אותו 'יוסף דיליריינא' שהזכיר, היה אחד מחכמי ספרד הקדומים, וביקש לקרב את הקץ על ידי קבלה מעשית והשבעת המלאכים. ב'שערי קדושה' למהרח"ו (ח"ג שער ו) מביא זאת בקיצור: "... וקח ראיה מרבי יוסף דילא ריינה ורבי שלמה מולכו שנשתמשו בקבלה מעשית ונאבדו מן העולם" (וע"ע 'ספר הגלגולים' פרק סו; 'פרדס רימונים' לרמ"ק שער כא פ"א; 'זכות אבות' למהר"א גלאנטי עמ"ס אבות פ"א מ"י). ישנן נוסחאות שונות בעובדא מופלאה זו (ראה מאמר מקיף בקובץ 'ארשת' ח"ה עמ' 170-188), ונביא בזה מה שמובא בספר 'בן גרני' להגאון רבי יוסף ישראל דייטש זצ"ל אב"ד יארמוט (פר' תזריע): "על דרך הידוע ממעשה דר' יוסף דולרייני שכבר כבש את הס"מ תחת ידו, והיה רעש גדול בשמי שמים שבא זמן הגאולה, אך אח"כ נתן להס"מ בשמים להריח ונתחזק כחו ונתבטל כל הדבר בענין רע, עד שיצא זה ר' יוסף דולרייני לתרבות רעה, ושמעתי מאאמ"ו הגאון [רבי אהרן דוד דייטש בעל שו"ת 'גורן דוד'] זי"ע שאמר בשם ה'חתם סופר' רבו ז"ל, שהבשמים שהריח את הס"מ, היינו, שעלה במחשבת ר' יוסף דולרייני, האיך יודיע לבני העולם שהוא הביא את הגאולה, ועל ידי מחשבה זו נתבטל הכל"].

כדברים הללו מצינו גם בספה"ק 'תולדות יעקב יוסף' (פר' שלח ד"ה ונחזור לענין) בעסקו בענין התעוררות התפילה על חורבן ירושלים וגלות ישראל, וז"ל: "... אך בבחינת תפלה זו יש כמה בחינות זו למעלה מזה, כאשר קבלתי מפי ספרים וסופרים, בחינה הפחותה המתפלל לעצמו, שיתוקן החסרון לעצמו, והוא בחינת מדרגות העולם... למעלה מזה המכוין לתקן למעלה חסרון השכינה, וממילא נתקן לעצמו החסרון למטה בתיקון שרשו למעלה... גם בתיקון למעלה לא יכניס את עצמו בהכרח שיעשה מבוקשו, דיש בזה סכנה, כמו שנאמר בפסוק 'אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ', ומעשה של ר' יוסף דלרייני יוכיח רח"ל, על כן עצה היעוצה לאיש משכיל, שהוא יעשה את שלו ויתפלל על דבר המאורע, ובעל הרצון יעשה כרצונו הטוב, וזה בחינת עבודה המעולה שלא על מנת לקבל פרס".

כעין זה מצינו בספר 'ירים משה' להרה"ק בעל ה'ישמח משה' זצ"ל על שיר השירים (ב, ז), וז"ל: "מה שאמרו רז"ל 'השביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ', והוא משולל הבנה מה הוא דחיקת הקץ... ואי כפירש"י, דדחיקת הקץ הוא שלא להפציר בתפלה, זו קשה מן הראשונה, דמה הוא הגבול, מה נקרא כראוי ומה נקרא יותר מדאי; ועוד קשה, למה לא מצינו בגמרא והרמב"ם והפוסקים שיזהירו שלא להפציר בתפלה על הגאולה. והנראה לפרש על פי מה שפירשו בפסוק (דברים י, כ) 'את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע', ופירש"י: 'אם יש בך כל המדות הללו אתה רשאי להשבע בשמו', ופירשו, על פי שבועת אליהו 'אם יהיה השנים האלה טל ומטר' (מ"א יז, א), או שבועת חוני המעגל (תענית יט, א), שזה אין רשאי לעשות רק מי שיש בו כל המדות הללו אז יש לו רשות, דודאי מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, אכן זולת זה הוי שבועת שוא... והיינו 'שלא ידחקו את הקץ', דהיינו הני בני עליה על פי שבועה, והבן כי נכון הוא". וענין זה הוא אכן לא על ידי קבלה מעשית והשבעת מלאכים, אלא שישנה כח שבועה לצדיקים שמועילה כלפי מעלה, כביכול, לגבי שאר דברים, כמו שהיה אצל חוני המעגל, אולם כלפי גאולתנו ופדות נפשנו אסור להשתמש בשבועה זו בכדי לדחוק את הקץ (ראה עוד: 'תפלה למשה' על תהלים קכז, ב; 'פרי צדיק' פר' ואתחנן אות א).