'ביום שמת' / נדרים יב ע"א

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו, כחלק מבירור על אדם שנודר בהתפסה, מובאות דוגמאות ללשונות בהם אדם אוסר על עצמו דבר באיסור נדר:

"כגון שאמר הריני שלא אוכל בשר ולא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שמת בו רבו...".

מסוגיה זו נלמדו הלכות רבות כגון שמצווה על אדם להתענות ביום שמת אביו ושמצווה על אדם להתענות על רבו המובהק ועוד. נראה שניתן ללמוד מסוגיה זו גם לעניין יום השנה 'היארצייט'; מלשון הברייתא 'ביום שמת' משמע שיום השנה בו אומרים קדיש (ואף היום בו אדם עושה התענית) הוא ביום המיתה (לדעת חלק מהפוסקים אם הקבורה הושהתה יותר משלושה ימים אז בשנה הראשונה קובעים את יום הזכרון ליום הקבורה; משנה ברורה תקסח סעיף קטן מד). ולא ביום הקבורה. דהיינו, אמנם לעניין אבלות שבעה, בתוך השלושים ואבלות שנים עשר חודש הולכים אחר הקבורה אך לעניין יום הזכרון הולכים אחר יום המיתה.