טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה? – בקר הבית  

 

"רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה ... מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה? משום דאכל כיסי. מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה? משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי" (שבת, עז ע"ב).

פירוש: כיון שדובר בהסברת דברים בטבעו של עולם, מסופר: ר' זירא אשכח [מצא] את רב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה [שהיה עומד על פתח בית חמיו], וחזייה דהוה בדיחא דעתיה [וראהו שהיתה דעתו בדוחה], ואי בעי מיניה [ואם היה שואל ממנו] כל חללי עלמא [העולם] הוה אמר ליה [היה אומר, עונה לו] תשובות על הכל. ולכן שאל ממנו שאלות בתחומים שונים, שאינם שייכים להלכה ... ועוד שאל: מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה [מה טעם הגמל קצר זנבו]? ענה לו: משום דאכל כיסי [שהוא אוכל קוצים] וזנב ארוך היה מסתבך בקוצים. ושאל עוד: מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה [מה טעם השור זנבו ארוך]? והסביר לו: משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי [שהוא דר באחו וצריך לגרש זבובים עוקצים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 

 

שם עברי: בקר      שם באנגלית: Cattle    שם מדעי: Bos taurus

שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.


נושא מרכזי: מדוע לשור זנב ארוך?
 

לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.

 

שאלותיו של רב זירא לרב יהודה הן שאלות מסוג המעסיק חוקרי טבע עד ימינו. בניגוד לאיברי גוף אחרים של בעלי החיים בעלי תפקיד מוגדר ומשותף לכל הקבוצות הרי שתפקיד הזנב לא ברור תמיד. בכל קבוצות בעלי החיים הרגלים משמשות להליכה, הכנפיים בדרך כלל, משמשות לתעופה. עם אוזניים שומעים ועם העיניים רואים, אבל לזנב אין הגדרת תפקיד קבועה. מסתבר שתפקיד הזנב נקבע על ידי אורח החיים של בעל החיים כפי שאכן השיב רב יהודה. לדוגמה: בבעלי חיים מנתרים הזנב משמש להיגוי באוויר כמו למשל הירבוע (תמונה 1) והקנגרו (תמונה 2). לבעלי חיים שחיינים דוגמת יונקי המים הלוטרה (3) והנוטריה (4) זנב רחב המשמש להיגוי בתוך המים. בבעלי חיים החיים על עצים או שיחים הפך הזנב ל"רגל חמישית" המסייעת בתנועה כמו אצל הקופים הקטנים (תמונה 5) או הזיקית (תמונה 6). 
 

תמונה 1. ירבוע          צילם: Elias Neideck		תמונה 2. וולבי - צולם בגן החיות התנכ"י

 

תמונה 3. לוטרה          צילם: Charlie Marshall		תמונה 4. נוטריה

 

תמונה 5. שאגן       צילם: מויש יאול		תמונה 6. זיקית

 

רבי זירא התייחס בשאלותיו להבדל בין זנב הגמל והשור. בתמונות 7-8 ניתן לראות שזנב הפרה מגיע אל מתחת ל"קרסול" (ארכובה תחתונה) ואילו זנב הגמל מגיע אל ה"עקב" (ארכובה עליונה) או מעט מתחתיו (ראו במאמר "כנגדו בגמל ניכר" (חולין, עו ע"א) (תמונה 9)). ההבדל בין אורך הזנבות בולט יותר כאשר אנו משווים אותם לאורך הגוף. זנב הגמל קצר יותר יחסית לאורך גופו. על אורכו של זנב השור בבגרותו אנו לומדים מסוף פירוש רע"ב במשנה בבכורות (פ"ו מי"א): "זנב העגל שאינה מגעת לערקוב. אמרו חכמים כל מרבית העגלים כן כל זמן שהן מגדילין הם נמתחות. לאיזה ערקוב אמרו? רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר לערקוב שבאמצע הירך. על אלו מומין שוחטין את הבכור ופסולי המוקדשין נפדין עליהן". מפרש רע"ב: "לערקוב - לקשר העליון שהוא מקום חבור הירך עם השוק. וכנגדו בגמל ניכר שיש לו כנגד ארכובה עליונה זו עצם בולט לחוץ. כל מרבית העגלים כן - כל תרבות עגלים ומנהגן שיהא זנבן מגיע לערקוב הלכך בציר מהכי הוי מומא, וכשהן גדילות נמתחות עד למטה". רע"ב מסיים בכך שאמנם בעגלים מגיע הזנב עד הערקוב אך כשהם גדלים הזנב גדל לכיוון מטה.

כחלק מהמגמה להתפתחות זנב בהתאמה לאורח החיים קיימת תופעה משלימה והיא העלמותו או הצטמצמותו כאשר אין בו צורך. לדוגמה קופים כדוגמת הגורילה, השימפנזה והאורנג-אוטן המבלים חלק גדול מזמנם על הקרקע. דו – חיים כדוגמת הצפרדעים והקרפדות מאבדים את זנבם במעבר מהשלב השחיין כלומר הראשן לבוגר החי מחוץ למים. לאור עיקרון זה נוכל להבין את תשובתו של רב יהודה. הצורך של השור בזנב ארוך הוא על מנת להרחיק חרקים מציקים כזבובים ויתושים (רש"י: "ובעי לכרכושי בקי - להבריח היתושין"). לעומתו הגמל לא נזקק להרחיק זבובים משום שהם אינם מטרידים אותו. בניגוד לעור הגוף של הבקר הרי שגוף הגמל מכוסה בפרווה שאינה מושכת זבובים. גם כאשר נוחתים על הגמל זבובים הוא אינו חש בהם. מסיבה דומה גם לכבשים זנב קצר משום שהם מכוסים בכסות צמר עבה. כאשר לזנב ארוך אין יתרון הוא עשוי להתנוון על מנת לחסוך באנרגייה הדרושה לבנייתו בזמן הגדילה והזנתו במהלך החיים. בנוסף לכך שהגמל איננו זקוק לזנב ארוך יש בו גם חסרון משום שקוצים עלולים להידבק אליו או שהוא עלול להיפצע מהשיחים הקוצניים שמהם הוא ניזון (רש"י: "דאכלה כיסי - קוצים, לפיכך זנבו קצר, כדי שלא ידבקו בה הקוצים").
 

תמונה 7. זנב הגמל		תמונה 8. זנב הפרה

 

תמונה 9. מבנה רגל הגמל

 

  
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)