|
הי חסיד הֵי עניו / רפי זברגרסוטה מח ע"אהקדמההמשנה בעמוד א' ממשיכה את המשנה הקודמת, ועוסקת במספר נושאים שבטלו מן העולם ברגע היסטורי מסוים [לאחר שבטל דבר אחר אשר "הניע" אותו]. להלן מספר דוגמאות:
הגמרא בעמוד ב' מוסיפה עוד נושאים שבטלו: משמתו חגי זכריה ומלאכי (אחרוני הנביאים) , נסתלקה רוח הקודש מישראל (נבואה גלויה). אבל מיד מסייגים זאת : ואף על פי כן, היו משתמשים בבת קול ["ישות" על טבעית "המעבירה" מסרים אלוקיים לבני אדם]. הנושאהתלמוד מספר שני סיפורים דומים: מספר חכמים ישבו בעליית גג, ושמעו בת קול מן השמים אומרת להם: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך. למרות שהבת קול לא ציינה במפורש במי מדובר, בשני המקרים כל החכמים הבינו במי מדובר, וכולם הביטו לכיוון החכם שעליו כנראה כיוונה בת קול. במקרה הראשון נתנו עיניהם על הלל הזקן, ובמקרה השני על שמואל הקטן. בהספד של הלל כינו אותו: הֵי חסיד, הֵי עניו. בהספד של שמואל כינו אותו: הֵי עניו, הֵי חסיד. מהו המסרשמואל כונה קטן, מכיוון שהקטין עצמו מתוך ענווה גדולה. הוא למד זאת מהלל רבו, שגם עליו מסופר שהיה עניו גדול. שניהם היו סבלניים וכיבדו כל אדם, גם אם אינו כל כך חיובי. הלל הוא בעל המאמר הידוע: מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך, זוהי כל התורה כולה. זוהי הדמות אותה יש להעריך ולהעריץ ולהשתדל ללכת בעקבותיה.
לע"נ אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה ב"ר ישראל פישל ז"ל |
