איך אפשר לאהוב את אשתו כגופו?
הרב דב קדרון
נדרים פב ע"א
הרשב"א כותב שיש מחלוקת בין התלמוד הבבלי לתלמוד הירושלמי בעניין התרת נדר של אשה על ידי בעלה. לדעת התלמוד הירושלמי הלכה כרבי יהודה שאומר (משנה מסכת נגעים פרק ב משנה ה) שגם תלמיד חכם מומחה לא יכול להתיר את נדרי אשתו שבינה לבין אחרים, ואילו לדעת התלמוד הבבלי מומחה יכול להתיר את נדרי אשתו כשם שהוא מתיר נדרים לכל אדם אחר.
הסברה של התלמוד הירושלמי, על פי הרשב"א, היא מפני ש"אשתו כגופו", ונדריה הרי הם כנדריו, ואין אדם מתיר את נדרי עצמו.
בעניין "אשתו כגופו", פוסק הרמב"ם (הלכות אישות פרק טו הלכה יט):
צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו.
לכאורה קשה, איך יכול אדם לאהוב אדם אחר כגופו? הגר"ש שקאפ (בהקדמה לספרו שערי ישר) כותב שביסוד בריאת האדם, נטע בו הבורא יתברך תשוקת אהבת עצמו במידה גדולה מאוד, וברור שזהו רצון ה', שכל אדם יאהב את עצמו, אם כן איך ייתכן לצוות על האדם לאהוב אדם אחר כמו את עצמו, מה שנראה לכאורה בניגוד לטבע הבסיסי?
אלא, הוא כותב שבעניין זה שייך הכלל: "צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה". כי אצל סתם אדם, רגשי אהבת עצמו סותרים את אהבת זולתו, ובזה נכשלים הפושעים, אבל מי שמצליח לברר ולאמת לעצמו שה"אני" שלו כולל גם את אשתו, וגם את כל כלל ישראל, כי כל יהודי הוא כמו אבר אחד של גוף שלם, אז רגש אהבת עצמו עוזר לו לאהוב את אשתו וכן את כל עם ישראל ואת הבריאה כולה.
