על מה אחראים הרבנים הראשיים?
הרב דב קדרון
נדרים פח ע"א
על פי כללי פסיקת ההלכה, כאשר יש מחלוקת בין רב לשמואל, אם מדובר בדיני ממונות הלכה כשמואל, ובדיני איסור והיתר הלכה כרב. הרא"ש (ב"ק לז) מסביר שקבעו את הכלל הזה מפני ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינים, ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומקם משכיל על כל דבר אמת. וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר, לכך סמכו על הוראותיו לענייני איסור והיתר. הר"ן כאן מביא בדבריו מחלוקת איך לפסוק כאשר המחלוקת בין רב לשמואל עוסקת בשני הנושאים.
הגר"ע יוסף (כתב עת תורה שבעל פה כ, עמודים יג-כה) כתב שמאז ומעולם הייתה חלוקה בין חכמי ישראל, שהיו ששימשו כאב בית דין לעניין דיני ממונות, והיו שנקראו "חכם" ופסקו הלכות בדיני איסור והיתר. כך גם קבע השר לענייני דת הראשון במדינת ישראל, הרב יהודה ליב מימון, שיהיו שתי רשויות: מערכת בתי הדין שדנה בדיני ממונות ונישואין וגירושין, ומערכת הרבנות, רבני ערים ושכונות שפוסקים הלכות בדיני איסור והיתר.
בתקופת המשנה, כאשר היו הזוגות שאחד מהם חכם ואחד אב בית דין, הנשיא היה מעליהם, והוא היה בבחינת הבריח התיכון המחבר את האוהל להיות אחד, כי סמכותו העליונה הייתה על שני התחומים, וכך היה נהוג בארץ ישראל בדורות האחרונים, שהיה רק רב ראשי אחד, שנקרא "הראשון לציון", שהיה דומה בתפקידו לנשיא שהיה בתקופת המשנה. אולם מזמן הקמת הרבנות הראשית לישראל, בשנת תרפ"א, יש שני רבנים ראשיים, אשר אחד אחראי על תחום דיני הממונות, ואחד אחראי על תחום הפסיקה באיסור והיתר.
