|
כלל וסייגו / רפי זברגרגיטין י ע"אהקדמההמשנה בעמוד ב' עוסקת בשטרות שנחתמו בבית דין של גויים, ומתארת מחלוקת תנאים [חכמי המשנה]:
הנושאמסיקה הגמרא מהביטוי במשנה כל השטרות ... כשרים שאין הבדל בין סוג העסקאות אשר בוצעו בשטר זה. גם "שטר מכר" וגם "שטר מתנה" כשרים, אף שנחתמו בבית דין שאינו יהודי. הביטוי לכך בגמרא: קא פסיק ותני – פסיקה והלכה כללית. משמעות הביטוי: הלשון הכללית של המשנה מלמדת שאמנם הדין כללי, וחל בכל המקרים האפשריים. מהו המסרדיוק בלשון. אם אמרנו משהו כללי, הרי שהדבר אכן כולל את הכול. כדי לסייג ולייחס את הדברים למקרים מוגדרים, יש להגדיר ולומר בלשון ברורה ומובנת. הדבר נכון בכל תחומי החיים, כולל גם ב"דו שיח חינוכי". אם התבטאנו באופן כללי, הרי שאמנם ההתייחסות כללית וכן להיפך. למשל: אם אמרנו "כל הילדים למיטות" – הכוונה היא אמנם לכל הילדים. אם ביקשנו לסייג זאת רק לחלק מהילדים, הרי שיש לומר זאת במפורש. |