|
ברור כשמש / רפי זברגרגיטין יג ע"אהקדמההמשנה בדף שלנו עוסקת במינוי שליח ע"י הבעל למסור גט אשה, או מינוי שליח ע"י האדון, למסור שטר שחרור לעבדו, ולפני שהשליח ביצע את שליחותו, הבעל או האדון נפטרו. המשנה קובעת כי במקרים אלו, אין למסור את הגט לאשה או השטר לעבד, לאחר פטירת הבעל/האדון. לעומת זאת, אם אדם ביקש משליח למסור סכום כסף לאדם שלישי, למרות שהמבקש נפטר – יש למסור את הכסף לאותו אדם. הנושאיהגמרא "מחפשת" להסביר את הדין השלישי של שליחות במסירת הכסף לאדם שלישי. הניסיון הראשון להעמיד את המשנה במקרה שהכסף צבור ואסוף במקום מוגדר לא הצליח. הניסיון השני של רב זביד המעמיד את המקרה במצב מאוד מוגדר: אדם בריא אשר ביקש לתת את הכסף לאדם שלישי הנמצא איתם באותו מעמד. "קניין" מסוג כזה מוגדר בגמרא "במעמד שלושתן", כמו שאמר רב הונא בשמו של רב [זהו שמו]: מנה לי בידך תנהו לו לפלוני, במעמד שלשתן – קנה. מקרה זה עוסק במַלווה אשר הלווה כסף ללווה, ולאחר זמן אמר ללווה: "הכסף שאתה חייב לי, אל תחזיר לי, אלא לאדם אחר" הנמצא באותו מעמד. למרות שבדרך כלל מטלטלין נקנים במשיכה או בהגבהה, כאן מתבצעת פעולת קניין, ללא משיכה או הגבהה, רק באמירת המשפט לעיל "במעמד כולם" (הלווה, המלווה והאדם השלישי הקונה את ההלוואה). מהו המסראם הלווה מחויב לצד שלישי, בא כוחו של המלווה, מדוע אנו מחייבים לבצע זאת במעמד שלושתן. מדוע לא נחייב את הלווה להחזיר את ההלוואה לאדם שלישי, גם כשאינו נוכח באותו מעמד? נראה כי התשובה לכך, טמונה באופן ביצוע הקניין המיוחד. כאמור לעיל, פעולת קניין של העברת בעלות מחייבת מעשה בגוף החפץ: משיכה, הגבהה וכדו'. בדין מיוחד זה אנו פוטרים את הקונה מלבצע פעולה מעשית, אך בד בבד מחייבים את כל הנוגעים בדבר להיות נוכחים בעת הקניין. כל זאת, כדי שלא תהיינה אי הבנות וספקות לגבי הקניין. |