מי מקריב את קרבנות נזיר כהן?
הרב דב קדרון
נזיר ה ע"א
הרמב"ם (הלכות נזירות פרק ג הלכה א) פוסק:
סתם נזירות שלשים יום, כיצד מי שאמר הריני נזיר אין פחות משלשים יום.
עוד הלכה היא שכהן שלא הסתפר במשך שלושים יום נקרא "פרוע ראש", ואסור לו לעבוד בבית המקדש, ואסור לו אפילו להיכנס לתוך העזרה, כמו שמסביר הרמב"ם (הלכות ביאת המקדש פרק א הלכה יז):
שאין זה כבוד ומורא לבית הגדול והקדוש שיכנס בו מנוול.
לפי זה, אם הנזיר הוא גם כהן, כאשר הוא בא בסוף תקופת נזירותו להקריב את קורבנותיו – למרות שבדרך כלל כהן שמביא קרבן יכול להקריב אותו בעצמו, במקרה הזה אסור לו לעשות זאת, מפני שהוא בהכרח "פרוע ראש".
על פי זה מסביר המשך חכמה מדוע לאחר שנאמר לגבי הנזיר עצמו (במדבר ו, יד): "וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַה'", כלומר שיקדיש את קורבנו, נאמר באופן ייחודי לגבי קורבנות נזיר (במדבר ו, טז): "וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה'", הדגשה שלא נאמרה בשום מקום אחר בתורה, שהכהן צריך להקריב את הקורבן. אלא, בא הכתוב לומר שאף אם הנזיר הוא בעצמו כהן, מוכרחת ההקרבה להיות על ידי כהן אחר, משום שהנזיר לא ראוי לעבוד את עבודת המקדש ולוקה בלאו משום פרוע ראש. ולכן דווקא על כהן אחר נאמר: "והקריב לפני ה'".
