טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

קופה שטמן בה אסור להניחה על גפת של זיתים – זית אירופי
 

"גמרא. איבעיא להו: גפת של זיתים תנן, אבל דשומשמין שפיר דמי, או דילמא: דשומשמין תנן, וכל שכן דזיתים? תא שמע, דאמר רבי זירא משום חד דבי רבי ינאי: קופה שטמן בה אסור להניחה על גפת של זיתים, שמע מינה: של זיתים תנן. לעולם אימא לך: לענין הטמנה דשומשמין נמי אסור, לענין אסוקי הבלא. דזיתים מסקי הבלא, דשומשמין לא מסקי הבלא" (שבת, מז ע"ב).

פירוש: גמרא איבעיא להו [נשאלה להם, לבני הישיבה] שאלה זו: האם גפת של זיתים תנן [שנינו במשנתנו], אבל של שומשמין שפיר דמי [יפה הוא, מותר] לטמון בה מערב שבת את התבשיל, או דילמא [שמא] של שומשמין תנן [שנינו] וכל שכן שבשל זיתים אסור, שהרי הבלו מרובה מזה של שומשומים! תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה שאמר ר' זירא משום (בשם) חד דבי [אחד החכמים מבית מדרשו] של ר' ינאי: קופה (סל) שטמן בה תבשיל שנתחממם בערב שבת — אסור להניחה על גבי גפת של זיתים בשבת. ואם כן שמע מינה [למד ממנה] כי בענין גפת של זיתים תנן [שנינו במשנתנו]. את ההוכחה הזאת דוחים: לעולם אימא [אומר] לך כי לענין הטמנה בתוך גפת, הרי בשל שומשמין נמי [גם כן] אסור להטמין, ואולם לענין אסוקי הבלא [העלאת הבל] עד כדי שהגפת תחמם דבר שאינו טמון בה אלא רק מונח עליה, הרי גפת של זיתים מסקי הבלא [מעלה הבל], ולכן אסור להניח עליה תבשיל, ואולם של שומשמין לא מסקי הבלא [אינה מעלה הבל] במדה זו, ולכן מותר להניח עליה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: זית אירופי     שם באנגלית: Olive     שם מדעי: Olea europaea


נושא מרכזי: מהי גפת ומהו ההבדל בין גפת זיתים ושומשומים ?
 

לריכוז המאמרים שנכתבו על הזית האירופי הקש/י כאן.

הפקת שמן מזיתים או זרעי שמן (שומשום, חריע, קנולה, סויה ועוד) מתבצעת על ידי כתישה ולאחריה עצירת השמן על ידי כבישה בשיטות שונות. השארית הנותרת לאחר הפרדת השמן היא הגפת ששימשה מהעת העתיקה ועד ימינו לבעירה. גפת הזיתים, למשל, מכילה זיתים כתושים, שברי גלעיני הזית, מעט מים ושאריות שמן. משקל השמן המופק הוא רק כ – 20% מהמשקל ההתחלתי של הזיתים. גפת שומשום מכילה בנוסף לשמן גם את קליפות הזרעים והציפה. רע"ב (שבת, פ"ג מ"א) פירש: "בגפת - פסולת של זיתים ושומשמין לאחר שהוציאו שמנן". כיום מייצרים מגפת זיתים גלילים יבשים המשמשים להבערת תנורים וקמינים (תמונות 1-2).

מספרות חז"ל אנו לומדים על הגפת כמקור לחום הן כפי שהיא והן על ידי הבערתה. במשנה בבבא בתרא (פ"ב מ"א) נאמר: "לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים ולא נברכת כובסין אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים וסד בסיד. מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד וכו'". מדברי הגמרא משתמע שהנזק בגפת ושאר החומרים שהוזכרו בסיפא (זבל, מלח, סיד וסלעים) הוא בגלל שהם מפיקים חום ("הבלא"(1)): "וסד בסיד. איבעיא להו: וסד בסיד תנן, או דילמא או סד בסיד תנן? פשיטא דוסד בסיד תנן, דאי סלקא דעתך דאו סד בסיד תנן, אם כן ליערבינהו וליתנינהו! דילמא משום דלא דמי האי היזיקא להאי היזיקא, רישא היזיקא דמתונא, סיפא היזיקא דהבלא"(2) (בבא בתרא, יט ע"א).

הפקת החום על ידי הגפת הייתה הבסיס לשימוש בה לצורך "הטמנה": "במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת ולא בזבל לא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחים בין יבשים לא בתבן ולא בזגים ולא במוכים ולא בעשבים בזמן שהן לחים אבל טומנין בהן כשהן יבשין וכו'" (שבת, פ"ד מ"א). רשימת החומרים האסורה בהטמנה מקבילה כמעט לגמרי לרשימת החומרים המזיקים לכותל המובאת במסכת בבא בתרא. העובדה שזבל מפיק חום בתהליך קומופוסטציה ידועה היטב ואין צורך לתארה בפירוט. התהליך מתבצע על ידי תולעים וחיידקים בנוכחות חמצן ובאחד משלביו ערימת הזבל יכולה להגיע לטמפרטורה של 80 מעלות צלזיוס. תהליך דומה מתקיים גם בגפת אלא שתכולת השמן עשוייה לגרום לעלייה גבוהה יותר בטמפרטורה. גם אבקת סיד יוצרת במגע עם מים תגובה אקסותרמית המפיקה חום גבוה. אמנם נאמר במשנה "בין לחים בין יבשים" אך הכוונה היא למצבם ההתחלתי. במשך הזמן מתווספים מים ולחות מהסביבה אל חומרים אלו ומתחילה פעילת פירוק אורגני משחרר חום.

השימוש בגפת כחומר הסקה מוזכר במשנה בשבת (פ"ג מ"א): "כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנים עליה תבשיל. בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר וכו'". מפרש הרמב"ם: "וגפת, פסולת הזתים שהוצא שמנן". רע"ב הוסיף גם את גפת שומשום: "בגפת - פסולת של זיתים ושומשמין לאחר שהוציאו שמנן". גם הלכה זו נובעת מכך שהגפת משחררת חום רב בהשוואה לחומרי בעירה אחרים. הערך הקלורי של גלילי גפת זיתים הוא כפי 2 מזה של העץ.

החום המשתחרר מהגפת הוא כתוצאה מתהליכי בעירה כלומר תהליך כימי בו יסוד או תרכובת מגיבים עם חומר מחמצן ובמהלכו משתחררת אנרגיה. הבעירה מתחלקת לשני סוגים עיקריים. א. כשתהליך הבעירה מתרחש במהירות, משתחררת אנרגיה בצורת חום ואור ושילובם מוכר לנו כאש. תהליך בעירה זה מכונה שרפה ובלשון המשנה זו היא הסקה. ב. סוג בעירה שני הוא בעירה ביולוגית או בעירה איטית. בשני סוגי הבעירה המגיבים והתוצרים זהים אלא שהם שונים בקצב התהליכים. המגיבים הם פחמימות או פחמימנים וחמצן והתוצרים דו-תחמוצת-הפחמן, מים ואנרגייה. תהליך בעירה ביולוגי מתרחש ביצורים חיים רבים (כל היצורים האווירניים, ובהם האדם והוא נקרא נשימה תאית. בתהליך זה מתרכב המזון שאנו צורכים (גלוקוז, חומצות שומן ועוד) עם חמצן. האנרגיה אינה משתחררת בצורת אש אלא חלקה מנוצל בתא לתהליכי חיים וחלקה משתחרר בצורת חום. ההטמנה בגפת נועדה לנצל את אנרגיית החום המשתחררת כתוצאה מהנשימה התאית שמבצעים האורגניזמים המפרקים אותה.

ממהלך הסוגיה ניתן להסיק בוודאות שגפת הזיתים מפיקה חום רב יותר מאשר גפת השומשום. על מנת לשלול את האפשרות ששמן זיתים מכיל אנרגיה רבה יותר מאשר שמן שומשום בדקתי את הערך הקלורי של שני השמנים. התברר שהערך הקלורי של שני השמנים זהה והוא 884.1 קלוריות ל – 100 גרם. ניתן לשער שגפת זיתים מכילה אחוז גבוה יותר של שמן וחלקי הזיתים זמינים יותר לפירוק ביולוגי מאשר קליפות זרעי השומשום.

תמונה 1. גפת זיתים		תמונה 2.

(1) בתצפית בערימת קומפוסט ניתן לראות "עשן" המיתמר בה. ייתכן אם כן שהבל זה נחשב כגורם לחום בשעה שלאמיתו של דבר הוא תוצאה של החום המשתחרר. כחרת וכדיו, שהכוונה היא כי חרותא דדיותא [כמו חרת, שחרות הדיו, חלקו התחתון של נוזל הדיו שבקסת שהוא כהה יותר].
(2) פירוש: שנינו במשנה שהחופר בור וכו' מרחיק שלושה טפחים וסד בסיד. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] מהו הנוסח המדוייק במשנתנו: האם "וסד בסיד" תנן [שנינו], שנוסף להרחקה צריך גם לטוח את הדפנות בסיד, או דילמא [שמא] "או סד בסיד" תנן [שנינו], שבמקום להרחיק יכול לסוד בסיד? ומשיבים: פשיטא [פשוט] ש"וסד בסיד" תנן [שנינו], דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך לומר] ש"או סד בסיד" תנן [שנינו], כמו בחלקה השני של המשנה העוסק בגפת וכו', אם כן ליערבינהו וליתנינהו [שיערב וישנה אותם], את כל המקרים שבמשנה יחד, שהרי לפי גרסה זו הדין שווה בכולם! ומשיבים: זו אינה הוכחה, דילמא [שמא] משום דלא דמי האי היזיקא להאי היזיקא [שאינו דומה היזק זה להיזק זה] הפרידה אותם המשנה, שהרי רישא [בתחילת המשנה] מדובר בהיזיקא דמתונא [היזק של לחות] ואילו סיפא [בסוף] מדובר בהיזיקא דהבלא [היזק של חום].

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.