|
נבל ברשות התורה / רפי זברגרגיטין מד ע"א
הקדמההמשנה בדף הקודם קבעה כי: המוכר עבדו לגויים או לחוצה לארץ – יצא בן חורין. הסיבה לשחרור, כיוון שכידוע עבד כנעני חייב במצוות כאשה, ואם האדון מוכר את עבדו, הוא מפקיע ממנו את קיום המצוות, ולכן קנסו אותו חכמים, והעבד יוצא לחורין בפעולה זו.
הנושארבי ירמיה שואל את רבי אסי: מה הדין אם האדון מכר את עבדו ואחר כך נפטר. האם הקנס שביקשנו להחיל על האדון עובר גם לבנו? הגמרא מביאה מספר מקרים שלכאורה ניתן ללמוד מהם, אך ההוכחה נדחית:
נשארה הבעיה בשלב זה בלתי פתורה – האם כשהאדון מכר את העבד קונסים גם את הבן ויוצא לחופשי. צדדי הספק: האם הקנס הוא על עושה העבירה (הטלת מום בבכור) והבן אדם שביצע זאת (אבא) איננו ולכן לא נקנוס או אולי זהו קנס על הממון של האבא [העבד] והממון עדיין קיים, לפי צד זה יש לקנוס גם על הילד. בהמשך הגמרא מגיעים למסקנה בשאלה זו.
מהו המסרפעילות זו של עשיית מעשה סמוך לחג, על מנת להמשיך לעשותו בחג מדין "דבר האבד" נקרא בלשון ימינו תַחְמָנוּת. חכמים לא אוהבים התנהגות זו, ולכן החליטו לקנוס אותו, ולא להרשות לו לעבוד בחול המועד, למרות שכעת, לאחר ביצוע העבודות לפני החג, הוא עלול להפסיד הרבה עקב הקנס. ניתן לכנות התנהגות זו בלשון קצת שונה: "נבל ברשות התורה". כי הרי בעצם האדם לא עבר שום איסור. לפני החג אין בעיה שיעבוד, בתוך החג לכאורה מותר לו, כי זו מלאכת "דבר האבד", אבל העובדה שהאדם עצמו גרם לכך שתהיה לו עבודה בחול המועד, גרמה לתקנה זו של חכמים. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"(דברים י"ח, י"ג) - זו מידה טובה להיות "תמים חיובי" גם כלפי בני אדם וגם "כלפי שמיים".
לע"נ אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה ב"ר ישראל פישל ז"ל ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected] |
||||||||||||||||