להודות בטעות / רפי זברגר

גיטין מז ע"א

הקדמה 

המשנה בדף שלנו ממשיכה ללמד על תקנות של חכמים "מפני תיקון העולם". כלומר חכמים תיקנו תקנות, כדי למנוע מצבים ומעשים הנוגדים את "רוח היהדות". הדין במשנה עוסק באדם שמכר את שדהו לגוי, תופעה שאנו מבקשים למונעה, כדי שארץ ישראל תישאר בידינו כמובטח ע"י בורא עולם. עקב שאיפה זו, קבעו חכמים, כי אותו אדם חייב לקנות מן הגוי את הביכורים, למרות שיעלה לו בכסף רב, ולהביאם לירושלים כדי לאוכלם שם.

הנושא

הגמרא שואלת, כיצד אנו אומרים במשנה, כי זו תקנת חכמים, והרי זהו דין מן התורה, שהרי הגוי שקונה את הקרקע מן היהודי, אינו יכול ואינו רשאי להפקיע את החיובים החלים על היהודי (רש"י מרחיב ומסביר מדוע גוי הקונה מיהודי, אין חייבים להפריש מפירותיו תרומות ומעשרות, אבל חובת הביכורים עדיין נשארת ביד המוכר היהודי).

בתשובת הגמרא, יש תיאור מעניין על השתלשלות היסטורית של התקנות בנושא זה.

מהו המסר

למדנו על "גמישות חכמים" בתקנותיהם. כלומר, לפי המצב נכון לאותה תקופה, תיקנו תקנות מסוימות,

אך "לא התביישו" להכריז, כי תקנות קודמות "לא עשו את העבודה המצופה", והחזירו את המצב לקדמותו.

יש אנשים המתקשים להודות כי טעו, ונשארים בעמדתם, למרות שהיא איננה נכונה או איננה מתאימה למצב או לתקופה.

אנו לומדים כי אין להתבייש לחזור בנו מדיבורנו, אם אמנם יש צורך בכך.

לע"נ אבי מורי: ר' שמואל ב"ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב"ר יעקב, וחמי: ר' משה ב"ר ישראל פישל ז"ל

ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח

תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]