|
מעלת הפרגון / רפי זברגר
גיטין נב ע"א
|
|
אבי יתומים מינה את האפוטרופוס |
טעם |
בית דין מינה את האפוטרופוס |
טעם |
המשנה |
ישבע |
לאפוטרופוס הייתה הנאה מהאבא בחייו, וחיוב השבועה לא ימנע ממנו להסכים להיות אפוטרופוס |
לא ישבע |
''עושה טובה'' לבית דין, ואם יחייבוהו שבועה, אנשים לא יסכימו להתמנות לאפוטרופוס |
אבא שאול |
לא ישבע |
''עושה טובה'' לאבא בחיו, ואם יחייבוהו שבועה, לא יסכימו להתמנות לאפוטרופוס |
ישבע |
לאפוטרופוס יש הנאה שסומכים עליו, וחיוב השבועה לא ימנע ממנו להסכים להיות אפוטרופוס
|
העיקרון זהה בשתי הגרסאות: השאיפה היא לחייב את האפוטרופוס שבועה בכל מקרה. אם התחושה היא שיש לאפוטרופוס הנאה בתפקידו, או אז אנו לא חוששים שחיוב שבועה עתידי ימנע ממנו ''לקבל'' את התפקיד, ולכן - מחייבים אותו שבועה. אבל אם האפוטרופוס "עושה טובה'' במינויו, אז אנו חוששים שלא יסכים להתמנות לתפקיד – במקרה כזה לא נשבע. המחלוקת בין הגרסאות היא בהבנת המציאות: באיזה מקרה יש הנאה ובאיזה מקרה ''עושה טובה''.
כל אדם מרגיש טוב כאשר מפרגנים לו וסומכים עליו. האגו שלו גבוה, החיוניות שלו עולה, התחושה הכללית משתפרת וכן הלאה. בדוגמא שלנו מדובר בעובדה שסומכים על אדם להיות אפוטרופוס ולהיות אחראי לכל צרכי היתומים. אך בכל תחום ובכל מסגרת, רצוי לפרגן כמה שאפשר, להקנות לזולת, לחבר או לבן משפחה תחושה טובה שניתן לסמוך עליו, שמרוצים ממנו, ואם אפשר אף לספר זאת למכריו וידידיו.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]