מדוע לא מת כל חוטא?
הרב דב קדרון
סוטה ג ע"א
ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות.
על פי זה מסביר בעל אור החיים הק' (ויקרא ט, ח), איך נתנה התורה לאדם אפשרות להביא קרבן ולהיפטר מחטאו, דבר שלכאורה סותר את מה שאמר הנביא (יחזקאל יח, ד): "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת".
אלא, כשהאדם חוטא אין בחינתו בחינת אדם, כמו שאמר ריש לקיש: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות", וכאשר נכנסת רוח שטות לאדם הרי הוא נעשה כבהמה, וביום שחוזר בתשובה רוח הטהרה הזו מעלה אותו ממדרגת בהמה למדרגת אדם. האם ראוי הוא להמית אדם נעלה זה תחת הבהמה שחטאה?
לכן אמרה התורה שיביא לקורבן דבר שדומה לחוטא, שהוא בהמה, וישתתף עמה בצער כשיחשוב כי ראוי הוא לעשות בו משפט זה, וכך יינצל ממוות. זהו מה שאמר הכתוב (תהלים לו): "אדם ובהמה תושיע ה'", כי החלק הבהמי שבאדם בהצטרפותו עם האדם עצמו, שהיא בחינת השכל - נושע ולא ייענש, כי החלק השכלי אינו ראוי לעונש.
על פי ההסבר הזה, הקרבת הקורבן בעד החטא הוא דבר ראוי על פי עומק השכל ועל פי קו המשפט, כמו שנאמר (שם): "משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה'".
