|
הטענה החזקה יותר / רפי זברגרקידושין סו ע"אהקדמהבהמשך לדיונים אשר נחשפנו בדף הקודם, בנושא "מהימנותו של עד אחד", דנה הגמרא בדף שלנו במקרה נוסף בו יש רק עד אחד: אשתו זינתה בעד אחד והבעל שותק . מדובר באשת איש שזינתה, אחת העבירות החמורות בתורה, אבל יש לנו רק עד אחד למעשה זה, האם מקבלים את העדות או שמא לא. ישנה מחלוקת חכמים בשאלה זו: אביי אומר: נאמן, רבא אמר: אינו נאמן. רבא מסביר את דעתו לאור העובדה שמדובר ב"דבר ערווה" ויש לנו כלל בנושאים אלו: אין דבר שבערווה פחות משניים. כלומר, אין אפשרות להעיד על מעשה ערווה ללא שני עדים. הנושאלקראת עמוד ב', מוסיף רבא, שאפילו אין חוששין ולא פוסלים את האשה מלהמשיך לחיות עם בעלה [כידוע, אשת איש שזנתה אסורה על בעלה]. הוכחתו של רבא לכך משתרעת על חצי עמוד, אנו נעמוד על תחילת הדברים. מצוטטת משנה ממסכת תרומות בתלמוד ירושלמי (ח', א') אשר דנה במקווה מים שהיה "בחזקת טהור" [מקווה צריך להכיל לפחות כמות מים של ארבעים סאה (כמות השווה לשלוש מאות חמישים ליטר בערך לפי השיטה המקלה), ומקווה זה אמנם הכיל כמות כזו של מים]. ביום בהיר אחד, כאשר בדקו את כמות המים הסתבר שיש פחות מהנדרש והמקווה נפסל. המחלוקת בין החכמים לגבי כל הדברים שניטהרו במקווה זה קודם לפסילתה, האם להשאירם בחזקת טהורים, או לפוסלם . רבי טרפון מטהר ורבי עקיבא מטמא. נציג את סברותיהם:רבי טרפון: מקווה זה היה כל הזמן בחזקת שלם ותקין [עד שמצאנו אותו עם כמות חסרה], לכן – אין לטמאו מספק. רבי עקיבא: כל אדם אשר בא להיטהר במקווה היה טמא, עד שניטהר במקווה. לכן – אין לטהרו מספק. מהו המסראם נסכם את שתי הטענות, ניתן לומר כי שני החכמים צודקים. רבי טרפון מסתכל על המקווה ומכיוון שכל עוד לא מצאנו בעיה במקווה, הרי שהוא נשאר בחזקתו התקינה והשלמה, לעומתו רבי עקיבא, שם מבטו על האדם הטמא, הדורש להיטהר על ידי טבילה במקווה, וכל עוד אנו לא בטוחים שהמקווה אכן תקין – אין לטהרו מספק. |