|
לא לסגור את הדלת / רפי זברגרסוטה מז ע"אהקדמהבדף הקודם, הסבירה הגמרא את האמירה של דייני העיר הקרובה להרוג: יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שָֽׁפְכוּ֙ אֶת הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה באופן הבא: לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה. כלומר - אנו, דייני העיר האחראים על הנהלים והנהגות העיר, דאגנו לכך שכל אורח המגיע לעיר, יזכה להכנסת אורחים משמעותית, הכוללת ארוחה כדבעי, וכשיצא מן העיר – ילוו אותו כברת דרך. לאחר מכן, ממשיכה הגמרא לדון בארוכה על מצוות לְוִיָה. תוך כדי, מובאים דברי רבי יוחנן בשמו של רבי מאיר: כל שאינו מלווה ומתלווה - כאילו שופך דמים. כלומר, המצווה ללוות אנשים לאחר ביקור אצלנו כל כך חשובה, עד כדי שאדם שאינו נוהג כך, כאילו ... שופך דמים (הורג). הגמרא מוכיחה זאת מסיפורו של אלישע הנביא, אשר עזב את העיר יריחו, בלא ליווי, ואז פגש בנערים הקטנים שקילסו אותו במילים: עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ (מלכים ב ב', כ"ג ). אלישע "לא אהב" את התנהגותם וכתגובה, הוא קללם. בעקבות הקללה יצאו שני דובים מן היער, אשר הרגו את כל הילדים. אומרת הגמרא: אם היו מלווים את אלישע ביציאתו – הייתה נמנעת שפיכות דמים של הנערים! הנושאמכיוון שעסקנו באלישע בדף הקודם, ממשיכה הגמרא ומספרת, כי אלישע חלה שלש פעמים, פעמיים בגין דבר לא טוב שעשה, ופעם שלישית חלה במחלה ממנה הוא נפטר. שני המעשים הלא טובים: האחד - גירוי הדובים בילדים, כפי שתואר לעיל, והשני - שדחפו לגחזי בשתי ידים. מהו המסרכל כך חשוב "לא לסגור את הדלת". לא להעניש ו"לעשות ברוגז" ולחסום בפני הנענש כל דרך חזרה. רק לחשוב על כך, שכל ההיסטוריה העולמית הייתה יכולה להיות כל כך שונה, אילו רבי יהושוע בן פרחיה היה מקבל את בקשת החזרה בתשובה של ישו, ובכך לא הייתה קמה הנצרות לעולם. כמה דם היה נחסך בעולמנו! כמה מלחמות ופוגרומים היינו "מרוויחים"! גם אם "דוחים" את הילד/התלמיד/החניך יש תמיד במקביל לתת לו חיבוק, ותחושה כי אנו לא נוטשים אותו, ממשיכים להיות ההורים/המחנכים שלו ומוכנים להקשיב, לשמוע, להבין ולהכיל את מעשיו. לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. |