מה מקבלים על מצוות? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
קידושין לט ע"ב
הא מני? רבי יעקב היא, דאמר: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא.
האם יש עניין לקיים את המצוות מתוך הנאה ותענוג, או ההיפך, לקיים את המצוות מתוך הכנעה וקבלת עול?
זוהי שאלה יסודית, שמלווה כל עובד ה', ועליה עונה רבי פנחס בעל ההפלאה (פנים יפות, לך לך, ד"ה לך וגו'), ותוך כדי מאיר את סיפור נסיון ה"לך לך" של אברהם אבינו באור חדש לגמרי.
שכן, כאשר לאדם ישנה איזו הנאה מאיזו מצווה שהוא עושה, יש מקום לומר שהוא עושה את הדברים, לא מפני שה' ציווה אותו, אלא ממקום של אינטרס חומרי, ולכן הגמרא בסוגייתנו קובעת כי "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא", היינו שמן הנכון והראוי שהאדם יכוון את עצמו לכך שעשיית המצוות שלו לא תכלול אינטרסים אישיים, אלא תופנה כולה לצורך גבוה.
במצוות כמו ציצית או תפילין העבודה קלה יותר, מכיוון שהאינטרס האישי שיכול להיות לאדם מצומצם מאוד, אם בכלל, אולם יש מצוות שהעבודה קשה יותר מכיוון שיש בהן גם צד של הנאה, ולמרות כל זאת, מה שצריך להנחות את האדם גם בקיום מצוות כאלו הוא, שאין מקום להנאה זו.
על בסיס זה ניתן להבין את נסיונו של אברהם אבינו בעומק גדול יותר, משום שמחד אומר לו הקב"ה לעשות פעולה קשה ביותר, אולם מאידך הוא גם מבטיח לו (בראשית יב, ב) "ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה", כך שיכולה הייתה להשתרבב לתודעתו של אברהם המחשבה שהמעשה הזה בסופו של דבר יהיה כדאי לו.
אף על פי כן, מסביר בעל ההפלאה, אברהם נצמד למהות הנסיון, לעשות את רצונו של מקום, ולא פעל מתוך ציפיה לברכה שתבוא. זו הסיבה שנסיון זה הוא כל כך נעלה.
על בסיס זה הוא ממשיך ומדייק את הבטחת הברכה לאברהם "והיה ברכה", כך שניתן לקרוא אותה כאילו היא תבוא מאליה, ולא בגלל הפעולה שתיעשה על ידי אברהם, משום שאברהם אכן לא עשה את הפעולה בהקשר לברכה שתבוא.
כך שאם אנחנו מבקשים ללמוד מדרכו הקדושה של אבי האומה, וללכת בעקבותיו הקדושים, הרי שהמניע שצריך לדחוף אותנו בקיום המצוות הוא אחד - לעשות רצונו יתברך.
