טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הוסיפו עליהן אלכסין, ואיצטרובלין, מוכססין, ובנות שוח – ערף דביק 

 

"מתניתין: אלו דברים אסורים למכור לגוי אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרות ולבונה וותרנגול הלבן ... גמרא: מאי איצטרובלין? תורניתא. ורמינהו: הוסיפו עליהן אלכסין, ואיצטרובלין, מוכססין, ובנות שוח. ואי סלקא דעתך איצטרובלין תורניתא, תורניתא מי איתא בשביעית? והתניא זה הכלל: כל שיש לו עיקר יש לו שביעית, וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית? אלא אמר רב ספרא: פירי דארזא, וכן כי אתא רבין א"ר אלעזר פירי דארזא" (עבודה זרה, יד ע"ב). 

פירוש: גמרא: ומבררים את האמור במשנתנו, מַאי [מה] פירוש "אִיצְטְרוּבָּלִין"? הוא הצמח הקרוי תּוֹרְנִיתָא. וּרְמִינְהוּ [ומשליכים, מקשים מברייתא] ששנינו בה: הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן לעניין איסור שביעית: אַלֶכְּסִין וְאִיצְטְרוּבָּלִין, מוּכְסָסִין וּבְנוֹת שׁוּחַ; וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ [ואם עולה על דעתך] לפרש שאִיצְטְרוּבָּלִין פירושו תּוֹרְנִיתָא, תּוֹרְנִיתָא מִי אִיתָא [האם יש] בה איסור בַּשְּׁבִיעִית? וְהָתַנְיָא [והרי שנויה ברייתא], זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִיקָּר שיש לו שורשים יֵשׁ לוֹ דין שְׁבִיעִית, וְכָל שֶׁאֵין לוֹ עִיקָּר אֵין לוֹ דין שְׁבִיעִית, ותורניתא זו אין לה שורשים! אֶלָּא אָמַר רַב סָפְרָא: תורניתא היא פֵּירֵי דְּאַרְזָא [פירות הארז]. וְכֵן כִּי אֲתָא [כאשר בא] רָבִין מארץ ישראל אָמַר בשם ר' אֶלְעָזָר: איצטרובלין הוא פֵּירֵי דְּאַרְזָא [פירות הארז]. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: ערף דביק          שם באנגלית: Assyrian Plum           שם מדעי: Cordia myxa

שם נרדף במקורות: מוכססין, גופנן          שמות בשפות אחרות: ערבית – דבק


הנושא המרכזי: מהם "מוכססין"?


המוכססין מוזכרים ברשימת המינים שנאסר למכור אותם לנכרי משום שהם עלולים לשמש לעבודה זרה. בגמרא המונה את זמני העיבור של בעלי חיים וצמחים מוזכרים המוכססין כבני זוגו של הנחש: "... חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה, וימי עיבורו שלש שנים. נחש לשבע שנים, ולאותו רשע לא מצינו חבר, ויש אומרים: מוכססים" (בכורות, ח ע"א). לדעת רבינו גרשום (בבכורות, ח ע"א) מוכססין הם תאנים רעות. ייתכן שזו גם כוונת רש"י אם נניח שסבר שבנות שוח הן תאנים: "מוכססים - מין בנות שוח ולא בנות שוח ממש". קשר הדוק יותר בין מוכססין ובנות שוח אנו מוצאים בחלק מהראשונים כמו למשל התוס' ראש השנה, טו ע"ב). לשיטות אלו מוכססין הם למעשה בנות שוח עצמן (על זהות בנות שוח ראו כאן):

"ואית דגרסי בפ"ק דע"ז מוכססין בנות שוח בלא וי"ו שהוא פרי אחד שכך שמו כדמוכח בפ"ק דבכורות (דף ח. ושם) דאמרי' הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס לשלש שנים וכנגדו באילנות בנות שוח נחש לשבע שנים ולאותו רשע לא מצינו חבר ויש אומרים כנגדו מוכססין בנות שוח ופי' שם בקונטרס מוכססין של בנות שוח ולא בנות שוח ממש".

דיון נרחב שלא נעסוק בו במסגרת זו הוא הסתירה לכאורה בין ההתיחסות למינים המנויים בסוגיה הנחשבים מינים משובחים ולכן נאסרה מכירתם לנכרי לבין המשתמע מהלכותיהם לגבי שביעית שם נחשבו לפירות נחותים. לגבי עבודה זרה כתב הערוך (ערך אכלסון): "ואיסטרובלין ומוכסין בפ"ק דע"ז בגמ' דואילו דברים אסורין למכור לגוים פי' מיני פירות חשובין הן ממיני ארזים ותולין אותן לפני ע"ז כדי שיריחו אותן". לגבי שביעית נאמר: "הוסיפו עליהן אלכסין, ואיצטרובלין, מוכססין, ובנות שוח" אבל מלכתחילה לא נהגו בהם שביעית אולי משום שנחשבו פירות נחותים והיו במעמד "הקלין שבדמאי". נאמר במשנה בדמאי (פ"א מ"א): "הקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שוח ובנות שקמה ונובלות התמרה והגופנין והנצפה וביהודה האוג והחומץ שביהודה והכסבר וכו'".

מפירוש ה"יש אומרים" שמביא הרמב"ם על משנה אנו לומדים על כך שהגופנין הם שם נרדף למוכססין ומדובר במין שונה לחלוטין מתאנים או בנות שוח. מפרש הרמב"ם (דמאי, פ"א מ"א): "וגופנן, ממיני הירקות דומה לשבת, ויש אומרים "אלסבסתאן". השבת הוא שבת ריחני(1) (Anethum graveolens) (תמונה 1) והגופנן הדומה לו הוא על פי הירושלמי (וילנא, דמאי, א הל' א'') "שמירה" או "שומרה". הכוונה לצמח הבר הריחני שומר (Foeniculum vulgare) (תמונה 2) הדומה לשבת. יש לו תפרחות בגוון צהבהב, ומשתמשים בעליו ובזרעיו בתור תבלין. "סבסטאן" מזוהה כפרי של העץ ערף דביק(2) (תמונה 3) ששימש בעיקר להכנת דבק עבור מוטות ששימשו בעת העתיקה ללכידת ציפורים(3). הפירוש השני מובא באוטוגרף כתוספת מאוחרת ומובא כבר אצל רס"ג. גם רב שרירא גאון הכיר את המסורת שסבסטאן קשור ל"קלים שבדמאי", אלא נראה שלא הצמיד כאחרים את התרגום הזה לגופנין אלא לעוזרדין.

מתוך תיאורו של בעל מוסף הערוך משתמע די בברור שגם הוא סבר שמוכססין הם פרי הערף הדביק: "מוכססין פרק קמא דע"ז, אכלסון אצטרובילין ומוכססין פירוש בלשון יוני מין פרי כמו אגסים אשר בתוכו גרעין קשה והפרי גדל באשכולות והוא ידוע אצל הרופאים לקרר החמימות ולחולאי החזה ובעל הערוך גריס מובססין בבי"ת". גם ח. י. קאהוט הבין בדברי בעל "מוסף הערוך" שכוונתו לערף דביק ותירגם ,Sobasten, Μυξα (Myxa) Pflaumenart. נראה כי מקור השם מוכססין הוא בשם היווני Myxa של הערף הדביק. בערבית בת זמננו נקרא הערף הדביק سبستان دبق שפירושו "סבסטיאן הדביק". השם הערבי של קרובו ערף המדבר הוא סוגייל אלערף או דבק (תמונה 4).

הר"ש (שם) פירש: "גופנין - שילהי גופני ענבים שמניחין בגפן בסוף הבציר. שבקושי מתבשלין". מחלוקת הר"ש ופירושו הראשון של הרמב"ם היא למעשה מחלוקת התלמודים. בבלי (ברכות, מ ע"ב) נאמר "גופנין שילהי גופני" (רש"י: "שילהי גופני - ענבים סתווניות) ואילו בירושלמי נאמר "והגופנן שמירה". על הדמיון בין הגופנין והשבת אנו לומדים מתוך התוספתא (כלאים, ליברמן, פ"א הל' א'): "כל הזוגות שמנו חכמים מין במינו אינן כלאים זה בזה ושאר ירקות השדה וירקות הגנה מין במינו אינן כלאים זה בזה השבת והגופנין הכיסבר והכרפס אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה וכו'".

 

תמונה 1. שבת ריחני        צילם: צבי אבני		תמונה 2. שומר פשוט         צילמה: שרה גולד

 

תמונה 3. ערף דביק         צילם: Marco Schmidt		תמונה 4. ערף המדבר

 

 

מקורות עיקריים:

כסלו, מ., " צֵיד ציפורים, מקלות דבק והערף הדביק - ריאליה ומקורות", הוצאת תבונות, על אתר א (טבת תשנ"ו), עמ' 7-20.

מלמד, י., כסלו, מ., .2005, "שרידי זרעים, פירות ומזיקים מחפירות הכפר עין גדי". עתיקות ,49 עמ' 89-102.

     

 

 

---

(1) ראו במאמר "והשבת משנתנה טעם בקדירה" (ברכות, לט ע"א).
(2) מקור השם לפרי הערף פרסי עתיק והוא ספיסטאן שמשמעותו המקורית פטמה של כלבה. השם ניתן לפרי אולי בגלל צורתו המיוחדת, צורת העוקץ, וצבעו של הגביע הצמוד לפרי. המילה הפרסית השתבשה לסבסטאן בערבית ובצורתה זו עברה ללטינית.
(3) ציד ציפורים בעזרת דבק מוזכר כבר במשנה (שבת, פ"ח מ"ז) "המוציא... דבק כדי ליתן בראש השבשבת" הגמרא (שבת, פ ע"א) מבארת: "כדי ליתן בראש שפשף שבראש קנה של ציידין". מפרש רש"י: "מושיבים נסר קטן בראש קנה, ונותנים עליו דבק, והעוף יושב עליה ונדבק בו וצריך ליתן שם הרבה כדי שיהא העוף נדבק בו. גלעיני ערף דביק מהתקופה הביזנטית נמצאו בחפירות הכפר עין גדי ומתקופות מאוחרות יותר במקומות נוספים.

 

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)