טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אמר רב כהנא: אמרי אינשי, מגמלא אונה – גמל
"אמר מר: מתה, תפדה. וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים? אמר רב משרשיא: משום עורה, וקיימי ב"ד ומתנו אדעתא דעורה. אמר רב כהנא: אמרי אינשי, מגמלא אונה" (שבועות יא ע"ב).
פירוש: אָמַר מָר [החכם]: אם מֵתָה תִּפָּדֶה. ושואלים על כך: וְכִי פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים על מנת לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים? שהרי אם פודים אותה אינה ראויה אלא למאכל כלבים! אָמַר רַב מְשָׁרְשִׁיָּא: אין פודים אותה לשם הבשר, אלא מִשּׁוּם עוֹרָהּ. ושואלים: וְקַיְימִי [וכי עומדים] בֵּית דִּין וּמַתְנוּ אַדַּעְתָּא [ומתנים רק על דעת] עוֹרָהּ של הפרה? אָמַר רַב כָּהֲנָא, אָמְרִי אֱינָשֵׁי [אומרים אנשים] בפתגם מקובל: מִגַּמְלָא אוּנָּהּ [מהגמל את אוזנו] כלומר, אם אתה יכול להציל משהו, הצל אפילו אוזן מגמל. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
שם עברי: גמל שם באנגלית: Arabian Camel Dromedary, שם מדעי: Camelus dromedarius
שם נרדף במקורות: בכרה, נאקה (נקבות), הוגני (בכר).
נושא מרכזי לעיון: מה מקור הביטוי העממי "מגמלא אונה"?
לנושאים נוספים העוסקים בגמל - לחץ כאן.
כדרכנו עד עתה לחפש משמעות לא רק בדברי חז"ל אלא גם בביטויים עממיים וגם עתה נשאל מה הרקע להתפתחות הביטוי "מגמלא אונה". משמעות הפתגם היא שעליך להצל מגמל אפילו את אוזנו. הכוונה היא שאם ארע לך נזק ויש באפשרותך לצמצם אותו אפילו במעט עשה זאת. השאלה היא מדוע נלקח דווקא הגמל כמשל? מדוע לא ניתן היה לומר "משור אוזנו" או מכל בעל חיים אחר?
בסוגייתנו דנה הגמרא בתקנה שתיקנו בית דין והתנו שניתן יהיה לפדות את עור פרה אדומה שאירע בה פסול. הקושי העומד ברקע הדיון הוא מדוע נותנים בית דין את דעתם על העור ששוויו אפסי ביחס לדמיה היקרים של הפרה האדומה. על שוויה של הפרה האדומה נוכל לעמוד מהספור המפורסם על דמא בן נתינא שזכה לשכר בגלל מצוות כיבוד אב: "... מה פרע לו הקב"ה, אמר רבי יוסי בר אבין: אותו הלילה ילדה פרתו פרה אדומה, ושקלו לו ישראל משקלה זהב ונטלהו" (פסיקתא רבתי, (איש שלום) פיסקא כג - י' הדברות פ' תליתאה).
כתשובה לשאלה מצטט רב כהנא את הפתגם "מגמלא אונה" המדגיש את הפער הקיצוני ביותר הקיים בין הנזק שנגרם ממות בעל החיים ובין הריווח שניתן להפיק מהנבילה. הגמל הוא אולי הגדול והיקר מבין הבהמות המשרתות את האדם ומאידך גיסא אוזנו היא הקטנה ביותר. על גדלו של הגמל, או לפחות על היותו משל לבעל חיים גדול ביותר, ניתן ללמוד מדברי הגמרא בשבת (יב ע"א וקז ע"ב): תניא, אמר רבי אליעזר: "ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל". אמנם גם הפיל היה מוכר לחז"ל אלא שהוא היה נדיר ולכן נחשב למשונה כפי שניתן להסיק מכך שהרואה פיל צריך לברך. "ת"ר: הרואה פיל, קוף, וקפוף, אומר ברוך משנה את הבריות" (ברכות נח ע"ב).(1)
פתגם זה מזכיר את הפתגם שעליו כתבתי בסנהדרין (קו ע"א): "גמלא אזלא למיבעי קרני, אודני דהוו ליה גזיזן מיניה". שם הסברנו שהעובדה שאוזנו של הגמל קטנה מאד, באופן יחסי לגודל גופו, יחד עם היותה מכוסה שערות גרמה לכך שנאמר עליו שאוזניו נגזזו. בהמשך לאותו קו מחשבה ניתן לומר גם כאן שהפתגם מדגיש שאפילו אוזן כה קטנה, באופן יחסי, כאוזן הגמל ראויה להצלה גם כאשר הגמל כולו אבד.
(1) מתוך מאמרו של הרב דוד כוכב "אמרי אינשי: מגמלא אונא".
לעיון נוסף:
בפורטל הדף היומי:
מקיימין קוצים בשדות לגמליהן
גמל האוחר בין הגמלים
נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני
גמל שמהלכת לפנינו סומא באחת מעיניה
גמלא אזלא למיבעי קרני, אודני דהוו ליה גזיזן מיניה
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
