הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה
יבמות סה ע"ב
"ואמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר: (משלי ט, ח) אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ".
לכאורה יש מצוה לומר דבר הנשמע משום: (ויקרא יט, יז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא – כדי שיחדל מן החטא. וכיון שאין תועלת בדבר שאינו נשמע, גם אין מצוה. ולכן קשה למה יש מצוה ממש שלא לומר. ויותר קשה ההשוואה: "כשם" שמצוה לומר כך מצוה שלא לומר!
אלא שלשתי המצוות אותה מטרה: תועלת התוכחה שייטיב המוכח דרכו, ואילו תוכחה בדבר שאינו נשמע גורמת את ההיפך – שהמוכח יתבצר באיוולתו.
ומוסיף רבי אבא שבהמנעות זו יש חובה עצמית נוספת, מטעם נוסף – מניעת שנאת אחים.
וקשה, למה הוכיח משה כה קשות את בני ישראל בשירת האזינו בכנותו אותם: (ה) דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל, (ו) עַם נָבָל וְלֹא חָכָם, (כח) גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה; הרי ידע שלא יקבלו את דבריו, כך אמר בפרשה הקודמת: (דברים לא, כז) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה, הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה' וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי.
אלא שמשום כך לא פנה ישירות אל בני ישראל, אלא הכריז: (א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. ורק לעתיד לבוא כאשר יפתח ליבם הערל תרד התוכחה אליהם: (ב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב. והמשיל את לקחיו לטל ומטר שאינו מצמיח מיד, כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל (ישעיהו נה, י). והצמיחה נמשלה ללידה – וְהוֹלִידָהּ, כי כמו שנצרכים תשעה ירחי לידה כך צמיחת הדשא והעשב מכח הגשם נעשית רק אחר זמן.
ומשום כך החשיבות בשמירת ותיעוד שירה זו עם המוסר הספון בה: (דברים לא, יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים לא, כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ.
