מלח נחשב "דבר המזיק"?

הרב דב קדרון

בבא קמא ו ע"א

בגמרא נזכרת אפשרות של נזק של "בור המתגלגל", כגון אדם שהניח אבן ברשות הרבים, ובעודה במקומה לא הזיקה, אבל לאחר מכן גלגלוה רגלי אנשים או בהמות והזיקה במקום אחר.

בימי ילדותו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל בירושלים קרה שחנווני נתן לאשה בטעות מלח במקום סוכר, וכמובן כל מה שבישלה לא היה ראוי לאכילה, ודנו חכמי ירושלים האם החנווני חייב לשלם על הנזק שנגרם.

בית הדין פסק שהוא פטור לגמרי, מפני שאין זה נזק ישיר, אלא בגדר של "גרמא", וגם מפני שהייתה אפשרות לטעום את החומר לפני השימוש בו ובכך למנוע את הנזק.

אולם הגרש"ז אויערבך אמר שמכיוון שהמלח נשאר בבעלותו של החנווני, שהרי האשה לא רצתה בכלל לקנות מלח אלא סוכר, וכשקיבלה מלח זהו מקח טעות, אם כן הנזק שממשיך להיגרם כתוצאה ממנו דומה לבור המתגלגל, ועל פי זה סבר שיש לחייב את החנווני בתשלום על הנזק שנגרם.

היו שהקשו על הדמיון בין מלח לבין בור המתגלגל, שלכאורה אין להשוות מלח לדבר המזיק, שהרי מלח הוא מאכל לתועלת בני אדם, ורק כמשתמשים בו שלא כראוי נגרם נזק. בעניין זה ביאר הרה"ג יצחק ישעיה וייס שליט"א (בגליון נוה ההיכל 558) שאמנם בדרך כלל מלח לא נחשב דבר המזיק, אבל כאשר מוכרים מלח בתור סוכר, מכיוון שלא רגילים לבדוק זאת – זה אכן דבר המזיק.