למי הקב"ה חייב לשלם?
הרב דב קדרון
בבא קמא ז ע"א
בקשר לפסוק (שמות כב, ד): "מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם" יש דיון האם "ישלם" משמע מדעתו או בעל כרחו, אבל מוסכם על כולם ש"ישלם" הוא לשון חיוב, שחייב המזיק לשלם לניזק. כיוצא בזה נאמר במסכת חולין (קל,ב) ש"ישלם" גם בלשון המשנה הוא חיוב ולא רשות.
על פי זה הסביר בעל המשנה למלך (פרשת דרכים דרך מצפה - דרוש כו) את הנאמר במדרש (רות רבה ה,ד):
ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל, א"ר חסא, אשר באת לחסות תחת כנפיו.
שהיה קשה לרבי חסא מדוע אמר בועז לרות "ישלם ה' פעלך", והרי "ישלם" הוא לשון חיוב, ואילו הקב"ה לא חייב שום דבר לאף אחד.
אלא, נאמר במדרש (נשא יד,ב) על פי הפסוק (איוב מא, ג): "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם", שיש אנשים שמגיע להם שכר מאת הקב"ה על פי דין, דהיינו מי שהקדים והתנדב לקיים מצוות עוד לפני שניתנה לו האפשרות מן השמים לעשות זאת, ובוודאי שגר שנתגייר זכאי לשכר על פי דין, שהרי לא היה חייב בשום דבר, והוא מעצמו מדעתו הטוב ורצונו הגמור מתחייב. וזהו מה שהסביר ר' חסא במדרש ואמר: "אשר באת לחסות תחת כנפיו", כלומר בגר המתגייר שייך לומר שהקב"ה "ישלם", ובדין הוא שיטול שכרו, כנ"ל.
