מה שורש כל החטאים בעולם?

הרב דב קדרון

בבא קמא פ ע"א

ת"ר: מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית; והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית.

רבי עזריה פיג'ו זצ"ל (שחי באיטליה לפני כ-400 שנים) כותב בספר בינה לעתים (דרוש עד) שגם בזמנו הייתה מחלה אשר מתרופותיה הוא לשתות חלב עז או חמוֹרה, וציוו הרופאים שתהיה העז או החמורה אצל החולה עצמו, ואם אפשר יינק בפיו ישירות ממנה.

הוא מסביר שכך מוטבע בטבע כל הדברים, שככל שיהיו יותר קרובים אל שרשם והתחלתם, יחזק כוחם וסגולת איכותם, וככל שיתרחקו משרשם ייחלש כוחם ויתמעט.

על פי העיקרון הזה הוא מסביר את דיוק הפסוקים בחטא של אדם הראשון, שהקב"ה אסר עליו אכילה מן האילן עצמו, כאשר הפרי מחובר אליו, באיסור חמור של עשה ולא תעשה, אבל באכילה לאחר עקירת הפרי מהאילן, כאשר כוח הפרי נחלש, היה רק איסור עשה.

הנחש בעורמתו הצליח לשכנע אותם שנאסר עליהם לאכול את הפרי דווקא בהיותו מחובר לעץ, אבל לא לאחר שנתלש ונחלש, ולכן לקחה חוה "מפריו", כאשר היה תלוש ואכלה.

כלומר: החטא הקדמון היה חוסר תשומת לב לפרטים הקטנים, חוסר דיוק בהבדל שבין הפרי המחובר לעץ לפרי התלוש ממנו, וזהו שורש כל החטאים בעולם.