|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי – עצי סרק
"אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי? אמר ליה: דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין, ותנינא בברייתא" (בבא קמא, צב ע"ב).פירוש: "ועוד אמר ליה [לו] רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין דבר זה שאומרים אנשים]: מטייל ואזיל [והולך] דיקלא בישא גבי קינא דשרכי [דקל רע אצל אילנות סרק], כלומר, איש רע הולך אצל אנשים שאינם הגונים? אמר ליה [לו]: דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין [ושנינו אותו במשנתנו], ותנינא [ונשנה] בברייתא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: ארזים, עצי סרק שם באנגלית: Fruitless Tree שם במקורות: ארזים, "לֹא עץ מאכל הוא" (דברים, כ כ')
קישוריות לתאור עשרת מיני הארזים - "עשרה מיני ארזים הם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן" – ארזים (ראש השנה, כד ע"א).
|
 |
 |
|
| תמונה 3. פיקוס ש"חנק" תמר צילם: חנוך פלסר | תמונה 4. |
(1) פירוש: גמרא ובקשר למה שנאמר במשנה, שהאחים הגדולים אינם מתפרנסים בכסות מחלק האחים הקטנים, אָמַר רָבָא: הַאי [אותו] גְּדוֹל אַחֵי [האחים] דִּלְבַשׁ וְאִיכַּסֵּי מִבֵּיתָא [שלובש ומתכסה מתוך רכוש הבית הכללי המשותף לכל האחים] מַאי דַּעֲבַד עֲבַד [מה שעשה עשה] ואין גובים ממנו לאחר מכן מה שלקח מן הירושה הכללית. ומקשים: וְהָא אֲנַן תְּנַן [והרי אנו שנינו במשנה]: אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל הַקְּטַנִּים! ומשיבים: מַתְנִיתִין בִּשְׁרָכָא [משנתנו מדברת באדם בטל], שכיון שאינו עוסק בענייני הבית אין הצדקה להלבישו מן הירושה הכללית. מה שאין כן בדברי רבא, גדול האחים עוסק בענייני כל המשפחה, ולכן ראוי לו שיתלבש כראוי לתועלת כל האחים. ותוהים: שְׁרָכָא, פְּשִׁיטָא [אדם בטל, פשוט] הדבר שאינו רשאי לקחת מהירושה, שהרי אין לאחיו כל הנאה מכך, ומדוע יתנו לו מהרכוש הכללי? ומשיבים: מַהוּ דְּתֵימָא [שתאמר]: נִיחָא לְהוּ [נוח להם] שלֹא נִינְוַול [יתנוול], ומשום כבודם רוצים שגם הוא יתלבש כהוגן, על כן קָא מַשְׁמַע לָן [השמיע לנו] במשנה, שאינו יכול לדרוש זאת, ואם לקח מן הירושה הכללית יצטרך להחזיר לאחיו את חלקם.
(2) פירוש: אמר רמי בר אבא אמר רב אסי: אסור לאדם שיהלך על גבי עשבים בשבת, משום שנאמר "גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא" (משלי יט, ב) שפעמים ההליכה עצמה חטא היא, שהרי יש חשש שיתלוש עשבים תוך כדי הליכה. ומעירים: תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: מותר לילך על גבי עשבים בשבת, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: אסור. ומתרצים: לא קשיא [קשה] הא [זו] שאסור בלחים, שהוא תולשם ממקום חיותם ואסור משום קצירה. הא [זו] שמותר ביבשים, שכאילו כבר נתלשו ממקום חיותם ובהליכתו אינו אלא מסיטם ממקומם ... ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: הא והא דסיים מסאניה [זה וזה מדובר כשנעל נעליו] ולא קשיא [קשה], הא [זה] שאסור דאית ליה עוקצי [כשיש לו לנעל עוקץ], קצה שיכולים העשבים להיאחז בו, והא [זה] דלית ליה עוקצי [שאין לו עוקץ]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: הא והא דאית ליה עוקצי [זה וזה שיש לו עוקץ] הא [זה] שאסור דאית ליה שרכא [שהעשב, יש לו ענפים נשרכים על הארץ], הא [זה] שמותר דלית ליה שרכא [שאין לו ענפים נשרכים על הארץ].
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.