איזו גניבה מותרת?
הרב דב קדרון
בבא מציעא סא ע"ב
הרמב"ם (גניבה א, ב) פוסק:
אסור לגנוב כל שהוא דין תורה, ואסור לגנוב דרך שחוק, או לגנוב על מנת להחזיר, או לגנוב על מנת לשלם, הכל אסור שלא ירגיל עצמו בכך.
לכאורה קשה על כך ממסכת סנהדרין (לט, א) שם נאמר שבמסגרת וויכוח שהיה לביתו של רבן גמליאל עם הקיסר, היא אמרה לו:
ליסטין באו עלינו הלילה, ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב. - אמר לה: ולוואי שיבא עלינו בכל יום.
מכאן משמע שאין איסור גניבה במי שעושה זאת על מנת להחזיר.
בעל ספר עלי תמר (סנהדרין פ"ח ה"ג) מיישב על פי דברי המנחת חינוך (מצוה רכד אות ב) שכותב שלגבי יהודי איסור גניבה כולל שני עניינים: א. דין ממון, שאסור לגנוב ממון מאדם אחר. ב. התורה אסרה את המידה הגרועה הזו בפני עצמה, גם אם אין במעשה הגניבה לקיחת ממון מאחר. אולם (הוא מוסיף באות ג) אצל גוי התורה בוודאי לא אסרה את המידה הרעה הזו, אלא רק את העניין הממוני, לכן מותר לגוי לגנוב כדי להחזיר, או בדרך שחוק וכיוצא בזה. וביתו של רבן גמליאל דיברה עם הקיסר הגוי, ולגביו אין בזה איסור.
אולם ייתכן שגם ליהודי אין איסור בגניבה כזאת, כי רק כאשר הוא גונב על מנת לשלם לאחר זמן, זהו ביטוי למידה רעה, אבל כאשר הוא לוקח דבר זול ומשאיר במקומו מיד דבר יותר יקר, אין זה ביטוי למידה רעה אלא למעשה של חסד.
