איך התייחסו פעם למשרתים?
הרב דב קדרון
בבא מציעא סב ע"א
שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב ...בא רבי עקיבא ולימד: וחי אחיך עמך - חייך קודמים לחיי חבירך.
היו שהקשו מה ההבדל בין עניין זה לבין הנאמר לגבי עבד עברי (מובא בתוספות קדושין כ,א ד"ה כל) שאם יש לאדון רק כר אחד הוא חייב לתת אותו לעבד, מדוע שם לא אומרים שחיי האדון קודמים לחיי חבירו.
בעל הספר עלי תמר (בבא קמא ח, ד) מסביר שרק לגבי פיקוח נפש נאמר "חייך קודמים לחיי חברך", אבל לגבי נתינת כר לעבד אין עניין של פקוח נפש, אלא ענין של הטבה, ולפיכך אם ייתן את הכר לעבד העברי ייתכן שזוהי טובתו של האדון, שעשה הטוב והישר בזה שהעבד אינו מרגיש עצמו שפל ומעונה, אבל אם האדון ישתמש בכר אז עבדו העברי שנפשו שפלה עליו ירגיש עצמו מעונה ומדוכא.
היו תקופות בדורות קודמים שבהן בעלי בתים עשירים התייחסו בזלזול למשרתיהם היהודים, והוא מצטט את אחד הספרים שכתב על כך:
יזהרו בכבוד המשרתים ומשרתות כראוי. ובעוונות הרבים פרוצים בזה לבזות בנות ישראל מלאכול עמהן בקערה אחת [ועתה אף בשולחן אחד ואפילו בחדר אחד ומקומן הוא במטבח] ונותנין להם הגרוע מן המאכל ושופכים דמם כמים בזלזולים וקצתם מכים ורודים בעם בני ישראל, על כן לא יצליחו וירדו מנכסיהם ובניהם ובנותיהם מתגלגלים לזה, ושומר נפשו יזהר הרבה בזה.
הוא מוסיף שב"ה בעניין זה יש שיפור, וכעת תופעות אלה כמעט אינן קיימות.
