לאיזה חוק אין תוקף?

הרב דב קדרון

בבא מציעא סג ע"ב
 

הכלל שעליו מבוסס כל איסור ריבית הוא: "אגר נטר", כלומר: שכר שמירה. אסור למלווה לגבות כסף מהלווה עבור הזמן שבו הכסף של המלווה היה אצלו.

בספר תורת ריבית (פרק יד סעיף כז) כתוב: בימינו במקומות עבודה שמקבלים שכיר לעבודה על פי חוקי המדינה, וקיים חוק שאם המעביד מאחר בתשלום המשכורת מעבר לתאריך מסוים, יכול העובד לתבוע תוספת על הלנת שכרו, יש לעובד להיזהר שלא לתבוע, ואף אם המעביד נותן מעצמו יש לאסור.

בשנת תשמ"ח עובדת ברשת חינוכית הגישה תביעה לתשלום שכר הוראה, ובנוסף פיצויים בעד פיגור בתשלום השכר הזה על פי חוק הלנת שכר. בית הדין (פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק טו עמוד 240) דן בשאלה העקרונית: האם חוק הגנת השכר הוא בתוקף על פי ההלכה. פסק הדין קבע שלמרות שמגמותיו של החוק הן ברורות: א. יצירת מסגרת ששכר העובד ישולם במועדו. ב. פיצוי עבור הנזק שנגרם לעובד עקב עיכוב שכרו. ולמרות שעל פי זה ברור שאין בחוק זה מגמה ליצירת מסגרת מוסווית של עשיית רווח בעד המתנת המעות, או קביעת שכר עבור עיכוב המעות בידי המעביד, שזהו תמצית האיסור של ריבית, מכל מקום אין לחוק זה תוקף על פי ההלכה, מפני שאינו מתחשב בפרטים של איסור ריבית, ולא בכוונה של המעכב את השכר, שהיא קריטית לפי ההלכה.

מכיוון שביחס לאיסור ריבית כתב מפורש בעל השו"ע (בשו"ת אבקת רוכל סי' ו') שלא אומרים "דינא דמלכותא דינא" בקשר לחוק שסותר את דיני והלכות אסורי ריבית. ומאחר ובחוק הגנת השכר יש סתירה לדיני והלכות איסורי ריבית שקבעה ההלכה, לא ניתן לתת לחוק תוקף הלכתי מכוח "דינא דמלכותא דינא".