מדוע שמואל הבליע מטבע?
הרב דב קדרון
בבא מציעא סד ע"א
הגזלן שמחזיר את הגזלה חייב להודיע לנגזל על כך, ואם לא – הוא עדיין אחראי על התשלום, אבל אם הבליע לו את הסכום בחשבון, שהיה צריך לתת לו סכום מסוים, ונתן לו יותר עבור הגזלה – יצא ידי חובתו, כי מי שקיבל את הכסף בוודאי שם לב לכך, שהרי אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה.
במסכת בבא קמא (קיג, ב) מסופר ששמואל קנה אצל גוי כלי, כאשר המוכר אמר שזהו כלי נחושת, אולם שמואל שם לב לכך שהוא עשוי מזהב. הוא שילם ארבעה זהובים והבליע לו בחשבון זהוב אחד. רש"י מסביר שהכוונה היא שבנוסף לטעות של המוכר שמואל שילם לו זוז אחד פחות, וגם בזה הטעה אותו.
אולם בעל ספר פרדס יוסף (ויקרא כה, יז) כותב בשם הגאון הקדוש ר' נתן אדלר ז"ל שזהו פלא ששמואל רימה לגוי וגם גזל מאתו זהוב אחד, וגם הקשה שאם כך היה המעשה למה סיפרו לנו חז"ל זאת.
לכן הוא הסביר שהכוונה היא להיפך, שסיפרו לנו את גודל צדקתו, שראה שיש לו למכירה כד זהב ושווה הרבה וביקש עבורו רק ארבעה זהובים, ולא ידע שמואל אם הגוי אינו יודע שהוא של זהב וחושב שהוא של ברזל, והחוב עליו לגלות האמת כדי שלא להונות אותו, או שהגוי יודע שהוא זהב אלא זהו כלי גנוב, ולכן הוא מוכרו בזול, ואם כן מצוה לקנותו כדי להציל את הגניבה ולטרוח למצוא את הבעלים. לכן הוא נתן למוכר עוד זהוב אחד יותר מאשר ביקש, והבליע אותו בין שאר המטבעות, ועל פי תגובתו יוכל לדעת: אם יחזירו בחזרה סימן שהוא איש ישר, וכנראה אינו יודע שזהו כד של זהב, ואז התכוון שמואל לשלם את שוויו האמיתי, ואם לא יחזיר את הזוז סימן שהוא גנב, והכד הוא גנוב, ומצוה להצילו כדי להחזירו לבעליו, וסיפרו לנו חז"ל שהיה שמואל נזהר בדיני אונאה אפילו לגוי.
