ההשפעה של יין ושיכר
הרב דב קדרון
בבא מציעא סו ע"ב
בגמרא נאמר שייתכן שאדם שותה שיכר כדי להפיג את דאגתו, ומסביר רש"י שעל כגון זה נאמר: "ויין ישמח".
בספר פרדס יוסף החדש (דברים טז, יא) כותב שבגמרא מדובר על אדם ששותה שיכר, ורש"י מביא לגבי זה את הפסוק "ויין ישמח", ומכאן משמע ששיכר משמח כמו יין, ולפי זה צריך עיון מדוע אי אפשר לקיים את מצוות שמחה ביום טוב בשיכר.
אכן ייתכן שכוונת רש"י היא לפסוק מספר קהלת (י, יט): "וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים", וכפי שמסביר רש"י שם הכוונה היא למשקים שבסעודה שמשמחים את החיים, אבל אין זו שמחה כמו של יין, שעליו נאמר (תהלים קד, טו): "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ", ורק לגביו אמרו חז"ל שיש לו יתרונות מיוחדים, וביניהם קיום מצוות שמחת הרגל. כי שאר המשקים, כמו שיכר, יכולים לגרום לאדם להפיג את פחדו או לשכוח את דאגותיו, אבל אין משקה שדומה ליין ביכולתו לשמח את לבו של אדם.
הרב שלמה גאנצפריד זצ"ל (אפריון פרשת תרומה) כותב שמכאן משמע שאין גנאי באדם השותה יותר מהרגיל בגלל מרירות נפשו, ולכן אין להחליט עליו שהוא שיכור בעצם, אבל מי שאינו חסר לו כלום, והוא שותה עד שהוא משתכר, זהו שיכור בעצם. על פי זה הוא מסביר את הדברים שהיו בין עלי הכהן וחנה. עלי לא ידע ממרירות נפש חנה וחשב כי השתכרה בלי שום סיבה, לכן אמר לה: "עד מתי תשתכרין", וחנה ענתה לו: לא אדוני, טועה אתה בי, כי אפילו אם הייתי שותה יותר מדי והייתי משתכרת, לא הייתי שיכורה בעצם, כי אשה קשת רוח אנכי, ולא אגונה אם אשתה יותר מדי מחמת מרירות נפשי, ולא עוד אלא אף על פי שאשה קשת רוח אנכי, עם כל זאת ויין ושכר לא שתיתי, רק ואשפוך את נפשי וגו'.
