גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תיז מדור "עלי הדף"
מסכת בבא מציעא
דף סב ע"א

"חייך קודמין לחיי חבירך" - האם מותר להקדים חיי חבירו

תניא, שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם מתים, ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב, דרש בן פטורא, מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו, עד שבא רבי עקיבא ולימד (ויקרא כה, לו) "וחי אחיך עמך", חייך קודמים לחיי חבירך (סב.). להלכה מביא ה'טור' (יו"ד סי' רנא): "כתב הרב סעדיה, חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו, שנאמר 'וחי אחיך עמך', חייך קודמין לחיי אחיך, וכן אמרה הצרפית לאליהו (מ"א יז, יב) 'ועשיתי לי ולבני', לי תחילה ואחרי כן ל'בני', והודה לה אליהו" וכו'. וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רנא ס"ג ברמ"א): "פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו".

ה'אור החיים' הק' בספרו 'ראשון לציון' על יו"ד (סי' רמז ס"א) דן בענין זה והעלה חקירה: "אם ירצה האדם להקדים חברו אם יש לו מצוה בזה, או דילמא, אדרבה מתחייב בנפשו", שהרי "חייך קודמין לחיי חבירך", ואסור לו לאדם להכנס לכלל סכנה במקום שלא התירה התורה. ומהמשך לשון קדשו שם נראה שמצדד להיתר, וז"ל: "ואיכא פנים לומר, כי היכי דלא הוו סברות הפוכות, שהתנאים חולקים בקצוות, למר חייב להקדים עצמו, ואי לא עביד איסורא איכא, ולמר מצוה קא עביד, וכעין זה איתא במסכת שבת 'מי איכא מידי דרבי אליעזר מחייב ורבנן מתירים'... אלא ודאי דלמר מצוה ולמר רשות", והיינו, דאי נימא שאסור לו לאדם להקדים את חבירו לדעת רבי עקיבא, נמצא שמחלוקת התנאים היא מן הקצה אל הקצה, דלרבי עקיבא מלבד שחובה להקדים את עצמו, יש גם איסור אם יקדים את חבירו, ואילו לדעת בן פטורא אם יקדים את חבירו מצוה היא, שהרי לשיטתו הכלל הוא ש'אל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו', ולכן על כל אחד לדאוג עבור חבירו שלא ימות לפני עיניו, ונמצא שנחלקו התנאים בסברות הפוכות לגמרי, ואין מסתבר לומר כן (עי"ש בראשל"צ מהלך נוסף בזה).

בשו"ת 'מחנה חיים' (מהדורא תליתאה יו"ד סי' סה) מבואר גם כן כדברי האוה"ח הק', ובדבריו מבואר עומק מחלוקת בן פטורא ורבי עקיבא בענין האמור, כי לדעת בן פטורא ישנה מצות "ואהבת לרעך כמוך" גם במקום שהוא עצמו נכנס לכלל סכנה, ולכן באופן שאין מים בכדי לשתות לשניהם: "מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו", כי מצד מצות "ואהבת לרעך כמוך", אין לאדם להכנס במצב כזה שיראה חלילה במיתתו של חבירו, ואילו רבי עקיבא סובר שממה שנאמר "וחי אחיך עמך", למדים שבמקום ש'חייך קודמין' אין מצוה לאהוב חיי חבירו, ואין כאן מצות 'ואהבת לרעך כמוך', אבל אין להוכיח מזה שאסור להחיות את חבירו תחילה.

יש שהעירו על דברי האוה"ח הק' מדברי הגאון היעב"ץ בספרו 'מגדל עוז' (אוצר הטוב, אבן בוחן פינה א אות פה): "נראה פשוט, שאין אדם רשאי למסור עצמו להריגה להציל חברו מרצון פשוט ומאהבה שאינה תלויה בדבר, אם אינו יודע בבירור שחברו תלמיד חכם כשר וצדיק יותר ממנו, כדלעיל סעיף עו בשם ספר חסידים (סי' תרחצ), או בשביל אביו ורבו... דאי לאו הכי ודאי אמרינן מאי חזית דדמא דידיה סומק מדידך...". [וז"ל 'ספר חסידים' שם: "שנים שיושבים ובקשו אויבים להרוג אחד מהם, אם אחד ת"ח והשני הדיוט, מצוה להדיוט לומר הרגוני ולא חבירי, כר' ראובן בן איצטרובלי שבקש שיהרגוהו ולא לר' עקיבא, כי רבים היו צריכים לר' עקיבא". עובדא זו של רבי עקיבא אין לנו שום מקור לכך, והמקור שיש לזה הוא אצל רבי יהודה בן בבא שהיה גם כן מעשרה הרוגי מלכות, וכפי שמובא במדרש 'עשרה הרוגי מלכות' על רבי יהודה בן בבא: "ואותו היום שנהרג בן שבעים שנה היה... והיה שם זקן אחד ור' ראובן בן איצטרוגיל שמו, שלח והביאו, אמר לו, ר' יהודה מורי... אם רצונך אמות אני תחתך ותנצל אתה, אמר לו רבי יהודה, ר' ראובן אחי, אם גזירת בשר ודם אין אנו יכולין לבטלה, גזירת מלך מלכי המלכים הקב"ה מי יכול לבטלה..." (ראה 'סדר הדורות' ח"ב ערך רבי יהודה בן בבא ובהגהות הגרי"ש נאטאנזאהן זצ"ל שם)]. על כל פנים מבואר בדברי היעב"ץ שאסור לו לאדם להסתכן בכדי להציל את חבירו, ולכאורה זהו שלא כדברי האוה"ח הק', דלכו"ע מותר לו לאדם להקדים את חיי חבירו.

אכן בהמשך הדברים בתשו' ה'מחנה חיים' (שם) הטיב להגדיר כללי הדברים בזה, ולפי דבריו הכל אתי שפיר, וזה תוכן דבריו: הנה האיסור לאדם למסור עצמו להריגה נלמד מן הפסוק (בראשית ט, ה) "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש", ואמנם איסור זה לא נאמר כי אם כשמסר האדם את נפשו בקום ועשה להורגים שיהרגוהו, אולם, אם האדם עסוק בקיום מצות 'ואהבת לרעך כמוך', ונותן את המים לחבירו, ועל ידי כן יגרום הדבר בשב ואל תעשה שלא יהיה לו מה לשתות, וכתוצאה מכך ימות ממילא מחמת גודל הצמאון, אין זה נכלל בכלל "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש", ואין כאן כי אם נידון אם יש בזה מצות 'ואהבת לרעך כמוך' או לא, לדעת בן פטורא יש בזה משום 'ואהבת לרעך כמוך', ולכן אמר מוטב שישתו שניהם, ואילו לרבי עקיבא חייך קודמין ואינו מחויב כלל לאהוב חיי חבירו, אכן, אין כאן נדנוד איסור של מאבד עצמו לדעת, כי אינו ממית עצמו בידים (ועי"ש מה שיישב על פי זה).

ובכן אין כאן סתירה בין דברי היעב"ץ, שהמדובר הוא שמוסר עצמו להריגה בקום ועשה, שאכן אסור לעשות כן בכדי להציל את חבירו, לבין דברי האוה"ח הק', שהמדובר הוא באופן שאינו מוסר עצמו להריגה ממש, אלא שכתוצאה ממה שישקה את חבירו, יגרום הדבר בשב ואל תעשה, שלא יהיה לו מה לשתות וימות ממילא, דבכה"ג יתכן שאין בזה שום איסור, וכדברי ה'מחנה חיים' הנזכרים.