מה הדין של "ריבית שבת"?
הרב דב קדרון
בבא מציעא סט ע"ב
המגן אברהם (סימן שו ס"ק ז) כותב שכשם שאסור לשלם לפועל שכר עבור עבודה בשבת, וכשם שאסור להשכיר כלי או חדר לשבת, כך גם אסור למלווה לגוי בריבית לקחת ריבית עבור כל יום בנפרד, כי קבלת ריבית עבור שבת היא "שכר שבת", אלא מותר לעשות זאת בהבלעה, עבור שבוע שלם או חודש שלם.
הרה"ג אליהו רפאל היישריק שליט"א (בכתב העת הלכה וכספים א, עא – עח) הקשה על כך מהמסופר בגמרא על רב חמא שרצה לקבל ריבית בלי לעבור על איסור ריבית, והיה "משכיר" את כספו במקום להלוות אותו, וחשב שבזה אינו עובר על איסור, כי התורה אסרה לקחת ריבית על הלוואה ולא תשלום עבור השכרה, אולם בסופו של דבר כלה כל כספו.
בגמרא מבואר שטעותו הייתה בהגדרת ההבדל בין הלוואה להשכרה. שוכר משלם תשלומי שכירות עבור השימוש בחפץ שממשיך להיות שייך לבעליו גם במשך זמן ההשכרה, אולם מי שמשתמש בכסף של חברו אינו "שוכר", שהרי הכסף שניתן לו אינו חוזר לבעליו, על פי הכלל הידוע "מלווה להוצאה ניתנה", ומיד כאשר הלווה מקבל את הכסף אין זה יותר כסף של המלווה אלא של הלווה. תשלום הריבית אינו שכר עבור השימוש בכסף, אלא הגדרת ריבית היא: "אגר נטר", כלומר שכר המתנת מעות. הלווה משלם עבור זה שהמלווה ממתין ואינו תובע ממנו את תשלום החוב. נמצא שריבית אינו רווח ישיר מהכסף כמו תשלומי שכירות, אלא זהו רווח עקיף, שמשולם עבור המתנתו של המלווה, ומכאן קשה על המגן אברהם שמדמה ריבית לשכירות, והרי שכר שבת אסור כאשר המשכיר מקבל תשלום עבור שימוש בשבת בחפץ או בנכס ששייך לו, אולם ריבית שאינה משולמת עבור רכושו של המלווה, שמא מותר לקבלה גם עבור שבת?
