הלכתא מאי? לא ידענא
שבועות מז ע"א
"א"ל רבא לרב נחמן: היכי תנן?
א"ל: לא ידענא
הלכתא מאי?
א"ל: לא ידענא".
כתבו התוספות:
"הלכתא מאי א"ל לא ידענא - והא דאמרינן בסמוך עבד רב נחמן עובדא יחלוקו,
- זה היה אח"כ.
והא דפריך מינה לקמן אם איתא אלמא מספקא ליה והא רב נחמן כו',
- ידע הש"ס דכי אמר אם איתא כבר עבד עובדא".
וקצת קשה, לשם מה הביאה כלל הגמרא דברי בוסר אלו.
ועוד, שהיה לסוגיה להמשיך ולבאר את מסקנתו של רב נחמן למעשה, ולא להותיר את הדברים כאילו זו מסקנת ר"נ הפסוקה שלימד את תלמידו.
ובביאור הגר"א חושן משפט סימן צב ס"ק יז-יח כתב שבסוגיית הגמרא קיימות שלש דעות. דעת רבי אבא. דעת רב ושמואל. ודעת רב נחמן שהוא דעת ביניים, כמו שאמר לקמן בדף מח ע"ב: "הבו דלא לוסיף עלה".
לדבריו י"ל תירוץ נוסף לקושיית התוספות, שלמרות שממשיכה הגמרא ואומרת: "עבד רב נחמן עובדא: יחלוקו", פסיקה זו היתה הכרעה למעשה, אך ביסודו של דבר, עצם כל הסוגיה הסבוכה הזו היתה מסופקת בידי רב נחמן.
וכן יש משמעות בגמרא לקמן בדף מח ע"א:
"אלא אמר רב נחמן: אי איתא לדרב ודשמואל - איתא, אי ליתא - ליתא.
אלמא מספקא ליה! והאמר רב יוסף בר מניומי, עבד רב נחמן עובדא, יחלוקו!
לדבריו דרבי מאיר קאמר, וליה לא סבירא ליה".
