חזקה ומחאה למרחקים
מאי טעמא? במחשבה נוספת
תלמוד גשר לחיים, הרב צוריאל ווינר
בבא בתרא לח ע"א-ע"ב
נושא:
יש מחלוקת במשנתינו: לפי חכמים "...אינה חזקה עד שיהא עמו [בעל הקרקע] במדינה אחת".
רבי יהודה סובר אפילו "שיהא באספמיא"- יש חזקה.
שאלות תג"ל:
מהי הסברא מאחורי המחלוקת בין חכמים ורבי יהודה אם יש חזקה כאשר בעל הקרקע נמצא במדינה אחרת ?
הסבר בדרך תג"ל:
במוקד מחלוקת זו נמצא הדיון על אופיה של חזקת שלש שנים שלמדנו בסוגית הפתיחה לפרקנו.
לפי רבי יוחנן והולכי אושא בדף כח,א- חזקה היא "...נפק לה מרשות מוכר וקיימא לה ברשות לוקח". נראה שרבי יהודה סובר כן. ולכן אפילו כשבעל הקרקע רחוק ניתן לקבוע חזקה. כאשר הקרקע היא ברשותו של המחזיק במשך שלש שנים, זוהי חזקה קבועה וחשובה, והוא זוכה בה.
לעומתו, חכמים סוברים שאין להחזיק אלא כשבעל הקרקע קרוב, במקום שסביר להניח שהוא שמע על החזקה. למה זה משמעותי? הסוגיה מסבירה שחזקה מועילה מכוח ערעור על בעלותו של בעל השטר, 'מרא קמא'. הערעור הוא בכך שאם הקרקע היא עדיין שלו, היה צריך למחות. אם לא מחה, סימן שכבר לא שלו, ואכן מכר למחזיק. ערעור זה קיים רק אם היה יכול לשמוע על החזקה. אם לא יכול היה לשמוע, אז אין ערעור על בעלותו של מרא קמא ואין חזקה למחזיק. הסוגיה קוראת לעמדה זו "מחאה שלא בפניו הויא מחאה", ולכן אם לא מחה- יש חזקה.
מה אתה חושב?
למה הסוגיא מתנסחת "מחאה שלא בפניו הוי מחאה" , ולא "חזקה שלא בפניו לא הוי חזקה" ?
(המונח מחאה כלל לא מוזכר במשנה!)
