ובעוונותינו יצאו מהם מה שיצאו / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

'תנא דבי אליהו, ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תהו, שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח. בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן'. ברייתא קצרה זו מופיעה בגמרא אגב סוגיות שונות הקשורות לתיארוך. אך סיומה של הברייתא מורה שמטרתה הראשונית איננה התיארוך ההיסטורי אלא התוכחה המוסרית - 'בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן'. ימות המשיח כבר היו צריכים לבוא, אלא שעונותינו עודם מעכבים אותו. תגובתו של האדם הנתקל בברייתא הטוטאלית והסכמטית הזו היא לנסות ולחשב 'איפה אני בכל הסיפור הזה?' ומתוך כך בא האדם לחשוב על עוונותיו המעכבים את ביאת המשיח והוא שב בתשובה.

ואכן נמצא שלומדי הברייתא שאלו את השאלה הזו ואף ענו עליה. איך יודעים זאת? מעדויותיהם של כתבי היד של הגמרא. מעתיקי כתבי היד צריכים להיות 'רואים ואינם נראים' ולבטא את עצמם כמה שפחות. ככל שיבטאו יותר מעצמם במהלך העתקת הגמרא כך תהיה מלאכתם טובה פחות. למעשה אפשר לומר שהמעתיק הטוב ביותר הוא זה שעושה מלאכה טכנית לחלוטין ואיננו מנסה להבין את הכתוב (הבנה העלולה להשפיע על העתקתו) – כמו מכונת צילום מודרנית. אך בברייתת 'ששת אלפים שנה' הזדמן למעתיקים מקום לבטא בו את עצמם ואת מקומם. המעתיקים העתיקו את הברייתא, מתוכה החלו לחשוב – כמה זמן כבר מעכבים עוונותי את ביאת המשיח? ואת מסקנתם כתבו בתוך העתקתם.

הברייתא מופיעה בשני מקומות בש"ס, אצלנו בע"ז ובפרק 'חלק' (סנהדרין צז.). בכתב יד מינכן 95 על סנהדרין נמצא את הסיום 'ובעונו'[תינו] שרבו יצאו מהם מה שיצאו שש מאו'[ת] ותש'[ע] עשר'[ה] שנ'[ה]'. ברבנו חננאל על ע"ז (המעיד על גירסת הגמרא שהיתה בידיו) 'ובעונתינו שרבו ויצאו מימות המשיח תת"ג שנה'. ב'הגדות התלמוד' לסנהדרין 'ובעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו תרל"ד'. וכן בעוד כמה וכמה עדי נוסח. המעניין שבהם הוא כתב היד התימני, הוא כתב היד הטוב ביותר למסכת סנהדרין, 'בשביל עונותינו שרבו יצאו מהן חמש מאות ותשעים שנה' ובשולי כתב יד זה נכתב על הגליון תיקון (אולי מתוך כתב יד אחר שהיה לפני המעתיק) – 'חמש מאות שלשים ושמנה'. תאריך זה – ד' אלפים תקל"ח, 778 לספירת הנוצרים, הוא התאריך המוקדם ביותר שיש בידינו לתיארוך כתב יד כלשהו של התלמוד הבבלי.

למעשה עד היום אנו מונים לפי אותה ספירה שנוצרה סביב הברייתא 'ששת אלפים שנה'. שנת ה' אלפים תשע"א תהיה שנת 'ובעונותינו שרבו יצאו מהן אלף שבע מאות שבעים ואחת שנה'. למעשה נותרו לנו רק עוד 229 שנים לשוב בתשובה ולהספיק לתפוס את ימות המשיח לפני שיחלפו לבלי שוב.