מימוש הפוטנציאל האישי / רפי זברגר

סנהדרין סח ע''א
 

הקדמה

נחזור על הסיפא של המשנה בדף ס''ז. העוסקת בדין מכשף, ומבדילה בין עשיית כישוף בידים, לכישוף באחיזת עיניים:
רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע: שנים לוקטים קישואים, אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב.
רבי עקיבא מדגים את הדין של תנא קמא ברישא (המחייב כישוף במעשה ופוטר באחיזת עיניים), ומתאר מצב בו שני מכשפים לוקטים קישואים במסגרת מעשה כישוף שלהם, אחד מתחייב בסקילה כיוון שממש נלקטו הקישואים בפועל, והשני פטור מעונש מיתה, כיוון שכישף באחיזת עיניים, אך הקישואים נשארו במקומם.
העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור:
מסיים רבי עקיבא את דבריו בחזרה על דברי תנא קמא, כי רק העושה מעשה מתחייב בסקילה.
 

הנושא

במשנה למדנו כי רבי עקיבא למד את דינו מרבי יהושע, מקשה על כך הגמרא מסיפור מעשה, שם מסופר כי למד זאת מחכם אחר:
והתניא: כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחביריו לבקרו, הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו
הגמרא במסכת בבא מציעא מספרת בסיפור ''תנורו של עכנאי'' כי החכמים נידו את רבי אליעזר, ועתה מסופר שרבי אליעזר חלה, ולכן רבי עקיבא וחכמים נוספים החליטו לבוא ולבקרו. הם התיישבו בטרקלין לפני חדרו של רבי אליעזר כדי לדעת האם הוא ''כשיר'' לביקורים.
ואותו היום ערב שבת היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו, גער בו ויצא בנזיפה. אמר להן לחביריו: כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה
הורקנוס, בנו של רבי אליעזר נכנס לחדר אביו וביקש לחלוץ לו את התפילין עם כניסת השבת, אך רבי אליעזר סירב ולא הסכים. יצא הורקנוס לחכמים ואמר להם שכנראה ''דעתו של אבא נטרפה'', שכן אם היה בדעת צלולה לא היה מסרב לכך, עקב איסור חכמים להניח תפילין בשבת.
אמר להן: דעתו ודעת אמו נטרפה, היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות.
רבי אליעזר כנראה שמע את ''הצהרתו'' של הורקנוס בנו והוכיח את בנו ואת אשתו על כי לא דאגו לשמירת שבת שלהם, כאשר הורקנוס לא הטמין את החמין לפני שבת, ואשתו לא הקפידה על זמן הדלקת נרות שבת, שני איסורי דאורייתא אשר עונשם סקילה (במזיד והתראה), אלא דאגו שהוא לא יניח תפילין בשבת, אשר אינו אלא איסור דרבנן (שבות).
כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו, נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות,
אמירה זו של רבי אליעזר הוכיחה לחכמים כי הוא בשיא כוחו הלימודי, ומכוח הבנה זו נכנסו לחדרו וישבו במרחק ארבע אמות מרבי אליעזר, כדין מנודה שיש להתרחק ממנו.
אמר להו: למה באתם? אמרו לו: ללמוד תורה באנו.
שאל אותם רבי אליעזר מה סיבת הגעתם אליו (לאחר זמן רב שלא הגיעו), והם ענו לו כי באו ללמוד ממנו תורה.
אמר להם: ועד עכשיו למה לא באתם? אמרו לו: לא היה לנו פנאי.
חזר ושאל אותם רבי אליעזר, מדוע לא הגיעו אליו עד עתה, והם לא רצו לומר לו את האמת שזה עקב הנידוי אשר חכמים נידוהו במעשה תנורו של עכנאי, ולכן אמרו לו שלא היה להם זמן לבוא אליו.
אמר להן: תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן.
אמר רבי אליעזר לחכמים כי עקב הזלזול שלהם בתורתו של רבי אליעזר הם כנראה לא ימותו ''מוות טבעי'', אלא מיתה בייסורים קשים.
אמר לו רבי עקיבא: שלי מהו? אמר לו: שלך קשה משלהן.
רבי עקיבא שאל מה יהיה דינו ביחס לדברים שאמר זה עתה רבי אליעזר, והוא ענה לו כי מותו יהיה חמור וקשה יותר משל שאר החכמים, ורש''י מסביר את הסיבה לכך:
מפני שליבך פתוח יותר, ואילו שימשתני היית לומד תורה הרבה
הגמרא ממשיכה עם הסיפור ומציינת תוך כדי כי רבי עקיבא למד מרבי אליעזר את תורת הכשפים, ומכאן קושיית הגמרא, מדוע המשנה אמרה כי רבי עקיבא למד כשפים מרבי יהושע והרי כאן אנו רואים כי למד זאת מרבי אליעזר. 
 

מהו המסר?

מתוך ''ההוכחה'' שהוכיח רבי אליעזר את החכמים ובמיוחד את רבי עקיבא, על כי לא ניצלו את היכולות הרבות שלהם בקליטת לימוד ולא למדו את תורתו של רבי אליעזר, אנו למדים כי הקב''ה נתן לכל אחד מתנה ייחודית משלו, ועליו לממשה ולהשתמש בה במקסימום האפשרי. רבי עקיבא אשר ''ליבו היה פתוח'' היה צריך ללמוד עוד ועוד מכל מי שיכול היה, כולל מרבי אליעזר. ומשלא נהג כך קיבל את עונשו בסוף ימיו. 


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]