טעמי הנענועים
מנחות סב ע"א
"[כיצד הוא עושה? נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה,] מוליך ומביא מעלה ומוריד [וכו']. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מוליך ומביא - למי שהרוחות שלו, מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו.
במערבא מתנו הכי, אמר רב חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד - כדי לעצור טללים רעים. אמר רבי יוסי בר רב אבין, זאת אומרת: שירי מצוה מעכבים את הפורענות, דהא תנופה שירי מצוה היא, ועוצרת רוחות רעות וטללים רעים. אמר רבה: וכן לולב".
מצות התנופה מפורשת בתורה: (ויקרא כג, כ) וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן. וחלק ממצות ההקרבה לפני ה' היא, כדברי רבי יוחנן: מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו. ולשון: "במערבא מתנו הכי" משמע שכך שנו את אותו הענין עצמו. תדע, שאם לא כן, למה "תנופה שירי מצוה היא". ומההשוואה "וכן לולב" משמע שכך הוא גם בנענוע הלולב שהוא כעין הנפת קרבן מנחה מהצומח.
עוד יש בנענוע הלולב מעשה שמחה. ככתוב: (ויקרא כג, מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. שבזמן שירה מרקדין באביזרי ריקוד. וכלשון המדרש: (במדבר רבה פרשה ד סימן כ) "והלוים מנגנין וכל ישראל משחקין מי שיש בידו לולב מי שיש בידו תוף וכלי שיר, הדא הוא דכתיב: (שמואל ב ו, ה) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים. זה לולב שאדם מנענע בו".
ועוד יש בנענוע הלולב מעשה ניצחון. כדברי ספר אבודרהם סדר תפלת סוכות:
"והטעם שאנו מנענעין הלולב להודיע כי נצחנו את כל המקטרגין עלינו כדאמרינן בירושלמי דפסיקתא (פס ולקחתם לכם) כהדין נצוחיא דנצחין בקרבא ונקטין לולבא בידיהון. פירוש, כדרך המלכים הנוצחין ותופסין העיירות לוקחין הרומח ואות המלכות תלוי עליו ועולין על ראש המגדל ומוליכין ומביאין לכל רוח להודיע כי המלך נצח את הכל".
