טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס – כבש הבית

"וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא? והא תנן, רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז, וחכמים אומרים: חמש רחלות גוזזות כל שהן; ואמרינן, וכמה כל שהן? אמר רב: מנה ופרס, ובלבד שיהו מחומשות! התם בדין הוא דלא ליתני כל שהוא, ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה אמר איהו נמי שיעורא זוטרא, קרי לה כל שהוא" (בבא בתרא, קנ ע"א).

פירוש: ועוד הקשה אביי על רב יוסף: וכי כל היכא דתני [מקום ששנה] "כל שהוא" לית ליה שיעורא [אין לו שיעור] כלל, עד שתמהת על דברי רב יהודה, שפירש את משנתנו בכדי פרנסתו? והא תנן [והרי שנינו במשנה], ר' דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות שגוזזות כל אחת מהן מנה מנה ופרס (וחצי) — חייבות בראשית הגז לתיתו לכהן, אבל אם היו גוזזות פחות אין מפרישים ראשית הגז. וחכמים אומרים: חמש רחלות גוזזות כל שהן חייבות בכך. ואמרינן [ואומרים היינו]: וכמה הוא שיעורו של "כל שהן" האמור בדברי חכמים? אמר רב: מנה ופרס בסך הכל, ובלבד שיהו מחומשות, כלומר, שלכל אחת מהן תהא חמישית מכמות זו. משמע ש"כל שהוא" יש לו שיעור מסויים! השיב לו רב יוסף: התם [שם] בדין הוא שלא ליתני [ישנה] לשון "כל שהוא", ואיידי דקאמר [ומתוך שאמר] התנא קמא [הראשון, ר' דוסא בן הרכינס] שיעורא רבה [שיעור גדול] אמר איהו נמי [הוא גם כן] שיעורא זוטרא [שיעור קטן], לפיכך קרי לה [קורא לו] "כל שהוא". אבל במשנתנו יש לומר כי "כל שהוא" — דווקא הוא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: כבש הבית   שם באנגלית: Domestic Sheep   שם מדעי: Ovis aries

שם נרדף במקורות: כבשה, כשב, איל, רחל, יובל, כר, אימר, דיכרין  


נושא מרכזי: מצוות "ראשית הגז" באילים?

לריכוז המאמרים שנכתבו על הכבש הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על הצאן הקש/י כאן.

מקור מצוות ראשית הגז הוא בפסוק "ראשׁית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צֹאנך תתן לו" (דברים, יח ד'). אמנם בתורה נאמר "צאנך"' באופן כללי אך מצוות ראשית הגז נוהגת בכבשים בלבד ולא בעיזים (ראו במאמר "ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים" (חולין, קלז ע"א)). מהמשנה משתמע לכאורה שמצוות "ראשית הגז" נוהגת רק ברחלות כלומר נקבות הכבשים ולא באילים שהם הזכרים: "... וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות ואינו נוהג אלא במרובה" (חולין, פי"א מ"א), "... חמש רחלות גזוזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז דברי רבי דוסא וחכמים אומרים חמש רחלות כל שהן" (עדויות, פ"ג מ"ג). בניגוד למשתמע מפשטות דברי המשנה פוסק הרמב"ם במשנה תורה (הלכות ביכורים, פ"י הל' ד) שהן הנקבות והן הזכרים חייבים במצוות ראשית הגז: "אין חייבין בראשית הגז אלא הכבשים בלבד, זכרים כנקבות שהצמר שלהן הוא הראוי לבגדים, היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטורין מראשית הגז, שאין מתנה זו לכהן אלא כדי ללבוש ממנה". בפיהמ"ש (חולין, פי"א מ"א) פירש הרמב"ם: "... ואינו נוהג אלא ברחלים שנאמר גז צאנך ונאמר באיוב ומגז כבשי יתחמם וצמר אחר זולתי צמר כבשים אינו ראוי למלבוש אצלם מפני שהוא קשה. וצמר הכבשים הזכרים והנקיבות רך הוא שהיו לובשים אצלם ובא בקבלה שאינו נותן לו אלא למלבוש וכו'".
 

מעמד צמר הזכרים למצוות ראשית הגז

נקדים לעיון במעמד צמר הזכרים התייחסות לשאלה האם קיים הבדל בין צמר הזכרים והנקיבות? נאמר במשנה (חולין, פי"א מ"ב): "... היו לו שני מינים שחופות ולבנות מכר לו שחופות אבל לא לבנות, זכרים אבל לא נקבות, זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו". מפרש רע"ב: " זה נותן לעצמו - הלוקח נותן לעצמו על מה שלקח, והמוכר נותן לעצמו על מה ששייר אצלו. דגיזת הלבנות טובה משל שחופות. וכן זכרים ונקבות גיזת הזכרים קשה והאי דנקבות רכיך". בעל "תפארת ישראל" פירש באופן דומה: "זה נותן לעצמו וכו'. דלבנות טובות משחופות, ושל נקיבות רך וטוב יותר משל זכרים, גם אסור להפריש מרע על יפה, כששניהן שלו". שלוש מסקנות עולות מדברי המשנה: א. קיים הבדל בין צמר זכרים ונקבות. ב. צמר הזכרים קשה ושל נקבות רך ולכן נחשב לטוב יותר. ג. שני סוגי הצמר חייבים ב"ראשית הגז". מאידך גיסא בגמרא בחולין (קלז, ע"א) אנו לומדים: "... אלא גיזה גיזה למאי אתא? לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: כבשים שצמרן קשה פטורים מראשית הגז, שנאמר ומגז כבשי יתחמם וכו'". לכאורה ניתן לומר, על פי פירוש רע"ב, שצמר זכרים קשה ואם כן יהיו פטורים מ"ראשית הגז" דבר הסותר את מסקנה ג' מהמשנה. על כורחנו עלינו להסיק שקיים דירוג ברמת הקושי של צמר הזכרים. רע"ב התייחס לזכרים שצמרם קשה רק באופן יחסי בהשוואה לנקיבות ולכן עדיין חייבים ב"ראשית הגז". מסקנה זו מאירה את פירוש בעל "תפארת ישראל" שהקפיד לכתוב "ושל נקיבות רך וטוב יותר משל זכרים". משתמע מדבריו שגם צמר זכרים רך אלא שפחות משל נקבות. התנא "דבי רבי ישמעאל" שפטר כבשים "שצמרן קשה" התייחס לצמר קשה במיוחד שאיננו ראוי ללבישה. הדבר קיים בגזעים מסויימים דוגמת המובא בפירוש רבינו גרשום (בכורות, יז ע"א): "כבשים שצימרן קשה כגון רחל שצימרה דומה לצמר עז שהוא קשה וכל שכן עז בת רחל שפטור דלאו בר חימום הוא"(1).

זיהוי וודאי של גזע בעל צמר קשה עלול להיות בלתי אפשרי לאור תהליכי סלקציה שעברו גזעי הכבשים מאז העת העתיקה. גורם נוסף שיש להתחשב בו הוא שינויים בתרבות הלבוש שעברו החברות האנושיות. ייתכן שבעת העתיקה האדם היה "מפונק" פחות והשתמש לצורך לבוש גם בצמר שבימינו נחשב לבלתי ראוי. לדוגמה, לא נוכל לטעון בוודאות שהצמר הגס של גזע האווסי, השולט במזרח התיכון החל מהתקופה הביזנטית(2), ונקרא "צמר שטיחים" לא שימש בעת העתיקה ללבוש.

בדברי הרמב"ם אנו מוצאים סתירה בין המהדורה הראשונה של פירוש המשניות בה כתב שראשית הגז נוהג רק בנקיבות (חולין, מהדורת י. קאפח עמוד קמט הערה 6) לבין המהדורה המאוחרת יותר והפסיקה שלו במשנה תורה. ייתכן שבסיס הגירסה המוקדמת הוא פשט דברי המשניות המתייחס לרחילות בלבד ואולי גם היכרות עם צמר זכרים קשה מאד. מאוחר יותר נחשף הרמב"ם לגזע/ים שבהם צמר הזכרים היה קשה רק באופן יחסי אך עדיין היה ראוי לשימוש בבגדים ולכן שינה את פסיקתו וחייב גם אותו במצוות "ראשית הגז".

לאור הקביעה שגם צמר זכרים עשוי לשמש להכנת בגדים עולה השאלה מדוע ייחסה המשנה את "ראשית הגז" דווקא לרחילות? לאמיתו של דבר אכן צמר הזכרים קשה יותר אך רק במעט ואין בהבדל זה די כדי לפסול אותו לשימוש. אחד מהמדדים לרמת קושי הצמר הוא קוטר הסיבים. למשל, בגזע האווסי הקוטר הממוצע בזכרים הוא 36 מיקרון ובנקבות 35 מיקרון. השוואה לגזעים נוספים של כבשים מצביעה על מגמה דומה. בטבלה 1 אציג את איכות הצמר בגזעים שונים בעזרת מדד מקובל והוא מספר ה-(S) Super (3). ככל שערך (S) גדול יותר קוטר הסיבים קטן והם נחשבים לעדינים וראויים יותר לבגדים. בטבלה 2 ניתן לראות את דרגת האיכות בהתאמה לערך ה- (S).

לענ"ד נבחרו הרחלות לציון חובת "ראשית הגז" משום שהעדרים במשק האדם כללו בעיקר נקבות. מספר הזכרים היה מועט ותפקידם בעדר היה הפרייה. בדורון ששלח יעקב לעשיו אנו מוצאים יחס של 1:10: "עזּים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרִים" (בראשית, לב ט"ו). היחס המומלץ בין אילים ורחלות בעדרים הוא מ - 1:35 ועד 1:50. בעדרים גדולים היחס בדרך כלל גדול אף יותר ונע בין 1:100 ועד 1:150. קיימים דיווחים על יחסים גדולים יותר כאשר מדובר באילים ורחלות בוגרים ומנוסים החיים בשטחי מרעה קטנים.

כבשה  -  הגוף מכוסה בקבוצות שיער מסולסל		שרטוט 1. ערך (S) בגזעי כבשים שונים

שרטוט 2. היחס בין דרגות איכות הצמר וקוטר הסיבים.
על פי 'Wool Grades and the Sheep that Grow the Wool'.

 
(1) גם במסגרת גזע מסויים עשוייה להיות שונות בקוטר הסיבים כתלות בגיל הכבש ובחלק הגוף ממנו הם נגזזו. ראו כאן:  Ghoneim, K. E. and Ashmawy , 1968, 'Some Wool Characterisicsof Awassi Ewes'. J. Anim. Prod. 1-2, pp: 93-103.
(2) בטקסטים מהעת העתיקה אין כמעט התייחסות למבנה גוף גזעי הצאן בישראל והארצות השכנות והמקורות העיקריים להכרתם הם תיאורים גרפיים כפסיפסים, ציורי קיר ותחריטים. מעדויות אלו משתמע שגזע האווסי הנפוץ ביותר באזורנו כיום לא היה קיים אז. מניחים שאוכלוסיית הכבשים בימי קדם בישראל ובמדינות השכנות הייתה הטרוגנית, ועברה הכלאה אינטנסיבית. הופעת האווסי כגזע הדומיננטי במזרח הקרוב התרחשה כנראה לאחר התקופה הביזנטית.
(3) מספר ה-S מתייחס לעדינות הצמר. ככל שמספר ה-S קטן יותר, כך קוטר הסיב גדול יותר. החל מ-Super 80 המתייחס לסיבים של 19.75 מיקרון, כל הבדל בקוטר של 0.5 מיקרון עולה במספר סופר, כלומר סופר 90 הוא 19.25 מיקרון, סופר 100 הוא 18.75 מיקרון וכך הלאה.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.