נושא:
הכותב כל נכסיו לאשתו או לבנו- לא קנו, אלא נעשים אפוטרופוס על נכסי המשפחה. זוהי "הלכתא בלא טעמא" כפי שמכונה בהמשך הפרק, דף קמד, עמוד א.
יש כאן "צורה" של קנין, כתיבת שטר על כל נכסיו, בלי "תוקף" של קנין. אלא "צורת הקנין" משמשת כלי לעצב מחדש דרך התנהלות כלכלית וגם מערכת יחסים אנושית בתוך המשפחה.
שאלות תג"ל:
מהו הטעם ב"הלכתא בלא טעמא"?
הסבר דרך תג"ל:
חכמים תיקנו כלי שיכול ליצור שליטה על ההתנהלות הכלכלית ואף לעצב מערכת יחסי אנוש בתוך המשפחה. כל זאת בלי לשנות סדרי ירושה. כדברי רבא:
"ניחא ליה דלישתמעון מלה". ובלשון רשב"ם "כדי שיחלקו לה כבוד".
תקנה זו מעניקה שליטה על ניהול הרכוש המשפחתי וגם כבוד ומעמד בתוך המשפחה בלי להפר את סדרי הירושה.
מה אתה חושב?
כשאיש עושה את אשתו "שותף בין הבנים" - מה משתנה ביחסים ביניהם? למה?