רשות וקנין

נושא:
נחלקו תנאים בברייתא במקרה של זיכה לו על ידי אחר ושתק ולבסוף צווח: "תנא קמא סובר- מדשתק קנינהו...ורבן שמעון בן גמליאל סובר...כי לא מטי לידי- אמאי אצווח?!".
גם מחלוקת זו חושפת תפיסות שונות במושג הבעלות, ומוסיפה עוד נדבך בהבנת גישות רבן שמעון בן גמליאל ועמיתיו.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת תנא קמא ורשב"ג?

הסבר דרך תג"ל:
אדם שלא מעוניין לקבל מתנה - מול מה הוא צריך להביע את התנגדותו כדי שהקניין לא יחול? שאלה זו תלויה בשאלה אחרת: מהו עיקר הקנין?
רשב"ג אומר שכדי שהקנין לא יחול מספיק לו למקבל להביע את התנגדותו בעת כניסת המתנה לידו, לרשותו. לפי דברינו, עמדה זו נובעת מכך שלדעתו עיקר הקנין הוא בכניסת המתנה לרשותו.
לעומתו, תנא קמא סבור כי על המקבל להביע את התנגדותו מוקדם יותר, כבר בזמן הזיכוי על ידי אחר. לדעתו,עיקר הבעלות הוא בקנין המשפטי, גם מבלי שהגיע לידו באופן ממשי.
לכן המקבל המסרב צריך להתנגד כבר בשעת הזיכוי על ידי אחר. ואם לא התנגד- קנה.

מה אתה חושב? 
ידידי ושותפי דביר שמרלר מעיר:
כדאי לשים לב ליחס בין ההסבר שהוצע כאן לבין לשונה של הסוגיה. הניסוח בסוגיה הוא של הסבר פסיכולוגי. השיטות השונות קשורות לניסיון להבין מן התגובה של המקבל על רצונו והתנגדותו למתנה.
לפי דרך תג"ל, הניסוחים בעלי האופי הפסיכולוגי מוסברים על ידי טעם עקרוני יותר: האם עיקר הקניין הוא בכניסה לרשותו או שמא בקניין המשפטי. הפער הזה הוא כלי חשוב בדרך הלימוד של תג"ל.