הפסד עצום כדי לא לבזות
הרב דב קדרון
בבא בתרא קנד ע"ב
מובא בספר חשוקי חמד (בכורות מח, א) שבאחת המדינות באירופה, נפטר יהודי ירא שמים, והשאיר לבנו היחיד ראובן ירושה גדולה [הנאמדת בכעשרה מיליון דולר!]. בתום ימי השבעה, הופיע פתאום יהודי העונה לשם שמעון, וטען "ראובן אינו בנו היחיד של המנוח, גם אני הוא בנו... ולכן גם אני זכאי לרשת את נכסי אבי". האיש אף הציג כמה הוכחות המעידות על אמיתות דבריו. ראובן טען לעומתו, "כל דבריו של שמעון כוזבים, ומסמכיו מזויפים אני בן יחיד לאבי".
שמעון שעדיין אינו שומר תורה ומצוות, החליט לתבוע את ראובן לבית המשפט באותה מדינה, והוא קבע שיערכו בדיקות די. אן. אי. לקבוע האם שמעון הוא באמת בנו, וכדי לבצע את הבדיקה יש להוציא שערה מהקבר של הנפטר.
ראובן התנגד בכל תוקף לפתיחת קברו של אביו, שכידוע יש בזה צער גדול למת, וחרדת הדין נורא, ולכן הודיע בית המשפט, כי אם ימאן ראובן לאפשר את ביצוע הבדיקה, הרי שיאלץ לחלוק עם שמעון בנכסי הירושה.
ועתה בא ראובן ושואל: ברור לי כשמש כי אני בן יחיד לאבי. האם אני צריך להפסיד ממון רב [מחצית מנכסי הירושה] בכדי למנוע את ביצוע הבדיקה, או שמא זה גם טובה לאבי שכספו יגיע ליורשו לבנו, ולא לנוכל?
שאלה זו נשאל הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והשיב שאין היתר לבזות את הנפטר כדי לזכות בירושה. מקור דבריו מהנאמר בגמרא במעשה שהיה בבני ברק, שאסור לבזות את המת ולפתוח את קברו בשביל ממונות. לאור זאת גם בנידון זה אין רשות לבן לבזות ולנוול את אביו כדי להציל את ירושתו.
