סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

לא שנו אלא מעוטרות בוורד והדס, דקא מתהני מריחא - ורד

 

"מתניתין: עיר שיש בה עבודת כוכבים, והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות. זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים: המעוטרות אסורות, ושאינן מעוטרות מותרות. גמרא: אמר רשב"ל לא שנו אלא מעוטרות בוורד והדס, דקא מתהני מריחא, אבל מעוטרות בפירות מותרות" (עבודה זרה יב ע"ב).


שם עברי: ורד שם באנגלית: Rose שם מדעי: Rosa sp


נושא מרכזי: על שימושיו של הוורד?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על ההדס המצוי הקש/י כאן.


על הוורד כבר כתבתי בהרחבה במאמר "והוא דקרו לה וורדא דפלניא" אך נראה שסוגייתנו היא היחידה שבה מפורש תפקידו של הוורד כצמח בושם המיועד לאירועים חגיגיים. "... לא שנו אלא מעוטרות בוורד והדס, דקא מתהני מריחא". מדברי התוס' בסוגיה אנו לומדים שהוורד מיועד לצורך זה וריחו הטוב איננו רק תוצר לוואי: "אלא בוורד והדס דקמתהני מריחא - הקשה ר"ת: מאי שנא מבת תיהא דאמרינן לקמן פ"ב (דף סו:) דשרי משום דריחא לאו מילתא היא? ותירץ: דשאני וורד והדס דעיקרייהו לריחא קיימי, והוי כמו קטורת, דאף לאחר שנעשית מצותו, נהי שאין מועלין בו איסורא מיהא איכא". ר"ת מקשה במה שונים הוורד וההדס מ"בת תיוהא" כלומר נקב בחבית שדרכו מריחים את היין כדי לקבוע מה טיבו ושם מותר להריח יין עכו"ם משום ש"ריחא לאו מילתא היא"? מחלק ר"ת בין ריח יין שהוא רק תוצר לוואי לבין ריח ורד והדס שהוא מטרת גידול צמחים אלו ואם כן הריח הוא חלק מהצמח. משווה ר"ת את הוורד לקטורת האסורה גם לאחר ההקטרה.

למעשה בעת העתיקה ועד ימינו יש לוורד שימושים נוספים. ניתן להפיק ממנו בעזרת זיקוק אדים, שמן ורדים שהוא שמן אתרי המשמש לבישום במשך מאות שנים. תוצר לוואי של זיקוק שמן הוורדים הוא מי ורדים המשמשים לבישול באסיה ובמזרח התיכון. בצרפת מקובל לייצר מעלי הכותרת תרכיז וורדים. בארה"ב מייצרים מתרכיז זה ביסקוויטים ומרשמלו. מהפרי מכינים ריבות, ג'לי ומרמלדה או לחלוט תה. מוצרים אלו מכילים ריכוז גבוה של ויטמין C. מהזרעים ניתן להפיק שמן המשמש כמוצר קוסמטיקה ואיפור.

המשנה מתייחסת רק להנאת הריח הנובעת מהוורד וההדס ולא להנאת העין ממראה העיטורים, אולי מהטעם המובא בגמרא: "גופא, אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה. וריח אין בו משום מעילה? והא תניא: המפטם את הקטורת להתלמד בה או למוסרה לציבור - פטור, להריח בה - חייב. והמריח בה - פטור, אלא שמעל. - אלא אמר רב פפא: קול ומראה - אין בהן משום מעילה, לפי שאין בהן ממש. וריח, לאחר שתעלה תמרותו - אין בו משום מעילה, הואיל ונעשית מצותו" (פסחים כו ע"א). מפרש רש"י במקום: "קול ומראה - אין בהם ממש, ופטור לעולם. וריח - יש בו ממש בסממנין, לפיכך חייב, ודקא אמר ר' יהושע פטור - לאחר שתעלה תמרתו במקדש קאמר, דמשום דנעשית מצותו ואין צורך גבוה עוד בה - יצתה מכלל קדשי ה', וברייתא במריח בה בביתו, שנותן ממנה על הגחלים". עלינו להניח שניתן להשוות בין ההנאה המחייבת במעילה להנאה מע"ז.




א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר