הדרך להתמודד עם היצר / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
סנהדרין ו ע"ב
רבי מאיר אומר: לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה, שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו, וכל המברך את יהודה - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר: ובצע ברך נאץ ה'.
כאשר היצר מבקש להשתלט עלינו, על מחשבתינו ומעשינו, מה ניתן לעשות כנגד זה? לפעמים זה כל כך גדול וחזק מאיתנו, שנראה שאין מה לעשות בעניין. אבל האם זה אכן כך?
תשובה נפלאה, ישרה ואמיתית, מסיק רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצא (מי השילוח, וישב ד"ה "ויאמר יהודה אל אחיו") על בסיס פרשנות מפתיעה לדברי הגמרא בסוגיה זו.
סיפורו של יהודה, כך מסביר הרבי מאיז'ביצא, הוא בעצם סיפורו של כל אחד מאיתנו. היצר מגיע עם רעיונות, ומבקש להשתלט עלינו, ולעיתים הוא כל כך חזק, שלא ניתן להתמודד עימו. כך חש יהודה כאשר הוא עמד מול אחיו, שהיו מוכנים להרוג את יוסף בכל מחיר, ושום דבר מוסר שיהודה היה משמיע להם באותה שעה, לא היה נשמע להם. הם היו להוטים לעשות את המעשה, ויהי מה.
כל אחד מאיתנו יכול להזדהות עם מצבים כאלו, שבהם לא משנה כמה דברי מוסר ישמיעו לפניו, הלהט לחטא חזק וגדול מכל אלו.
אם כך, מה ניתן לעשות בעניין? האם לוותר?
יהודה, מורה דרך העניין, כאשר הוא פונה לאחים, ובמקום לדבר על המעשה עצמו, הוא עוסק בהגיון שמאחורי המעשה, ומוכיח לאחים, שזה פשוט לא הגיוני להרוג את יוסף. כך בעצם הוא עקף את הבעיה, וגם לא טיפל בה, אלא מנע אותה בצורה חכמה על ידי עניין צדדי לחלוטין.
צורת התייחסות זו להתמודדות עם היצר והלהט לעברות, איננה יכולה להיות דרך שבשגרה. בשגרה, האדם אכן צריך לעסוק ולהעסיק את עצמו במעלה שבהתגברות על היצר, ובמיאוס שהליכה אחריו. לתפוס את השור בקרניו, ולא לחמוק ממנו.
אולם ברגעים של משבר, שבהם אין שום דרך אחרת, מלבד התייחסות כזו, אז כמובן שעדיפה התייחסות כזו ליצר ולאתגריו, מאשר להכנע לחטא.
על יסוד כך, מסביר הרבי מאיז'ביצא את עומקם של דברי הגמרא הללו.
מי שמברך את יהודה, ורואה בדרך שבה הוא בחר דרך לרבים ובכל זמן, כעניין שעל ידו מתגברים על היצר, הרי הוא מנאץ, מכיוון שדרך זו הוא מעין קריאת חירום לרגעים קשים במיוחד, ולא עניין שראוי ללכת בו כדרך קבע.
