כוחה של התשובה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
סנהדרין נח ע"ב
ואמר ריש לקיש: נכרי ששבת - חייב מיתה, שנאמר ויום ולילה לא ישבתו. ואמר מר: אזהרה שלהן זו היא מיתתן.
יש לפעמים שפוגשים אדם שאומר: אין לי סיכוי, ירדתי כל כך שאין לי שום דרך להתקרב שוב לקב"ה ולתורתו. לעיתים יכולים להיות רגעים שמחשבות מהסוג הזה יכולות להתגנב גם אלינו. הדברים הם כמובן לא נכונים, אבל מדוע?
רעיון נפלא, שמסביר מדוע לכל אחד ישנה דרך לתשובה, אומר רבי ישראל מטשורטקוב (גנזי ישראל, נצבים תרנ"ח) על בסיס דברי ריש לקיש בסוגייתנו, שקובע כי גוי ששבת חייב מיתה, דבר שעל פניו נשמע תמוה, מדוע שגוי שעשה דבר חיובי כל כך יהיה חייב מיתה?
את התשובה לשאלה זו מבסס האדמו"ר מטשורטקוב על בסיס המדרש שמספר כי אדם הראשון פגש את קין, ושאל אותו מה נעשה בדינו, ענה לו קין שהוא עשה תשובה. כאשר שמע אדם הראשון את התשובה הזו, טפח על פניו, ומיד פתח ואמר "מזמור שיר ליום השבת".
סדר הדברים במדרש זה, מעיר האדמו"ר מטשורטקוב, לכאורה איננו ברור. מה הקשר בין הידיעה על כך שקין עשה תשובה ומזמור שיר ליום השבת?
עונה על כך האדמו"ר, שבעצם תשובה ושבת הם מאותו השורש, שכן הכח לעשות תשובה נלקח מהמקום העליון והאינטימי ביותר של קרבת ה', המקום הזה שהוא מעבר לעובדות, מעבר למעשים, ומעבר למגבלות העולם, המקום הזה שלא מתחשב במה נעשה, ומה נהיה, אלא מאפשר לכל אחד לחזור ולהיות קרוב אל ה'.
בדומה לזה, השבת היא יום שמייצג בדיוק את אותם הדברים. היא יום שכל עניינו הוא מעבר לכל תחום גשמי, והיא מייצגת את מה שמעבר לעולם ומגבלותיו.
לכן, אומות העולם, שעניינן לחיות לפי הגדרות והגבלות העולם, ולבטא בהלך רוחם את ההגבלות הללו, אינם יכולים לשבות בשבת, משום ששבת הוא יום שסותר את כל מטרת הקיום שלהם בעולם, ולכן גוי ששבת חייב מיתה, משום שהמיתה היא פועל יוצא מכך שהוא יצא מהגדרת חייו שלו, ושוב הוא איננו מי שהוא אמור להיות.
דברים אלו, יש בהם גם תשובה על השאלה הפותחת, שכן אין דבר העומד בפני התשובה מהסיבה הפשוטה שהתשובה איננה קשורה בהגדרות והגבלות, היא למעלה מהם, ומשום כך אין קשר למה נעשה עם האדם לפני עשיית התשובה, התשובה בכוחה להתחיל הכל מחדש.
