גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תמ"ח מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף קעג ע"ב
בענין ערבות יהודה בהחזרת בנימין ליעקב אבינו
בגמרא (קעג:): "אמר רב הונא, מנין לערב דמשתעבד, דכתיב (בראשית מג, ט) 'אנכי אערבנו מידי תבקשנו'". פסוק זה נאמר כשביקש יהודה מיעקב אבינו שיסכים לשלוח את יוסף למצרים, ככתוב (שם, ח-ט): "ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה וגו' אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים". מזה שהתחייב בלשון ערבות, ניתן ללמוד שהתחייבות כזאת חלה ומחייבת. והקשה רב חסדא: "הא, קבלנות היא, דכתיב (שם מב, לז) 'תנה אותו על ידי ואני אשיבנו'", כלומר, אין זו ערבות רגילה - בה אומר הערב למלוה 'הלוה מעות לפלוני', אלא זו ערבות בקבלנות, בה אומר למלוה 'תן לו מעות ואני קבלן', וערב קבלן אחריותו חזקה יותר מאחריות סתם ערב, ואילו שבטי י-ה כלפי יעקב אבינו התחייבו בקבלנות, וכמו שמצינו בראובן שאמר ליעקב אבינו: "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך", ואם כן אין לנו מקור לדין ערבות סתם אלא לדין ערב קבלן. ובהמשך מובא בגמרא מקורות אחרים לדין ערב סתם.
והנה, כלפי קושיית הגמרא, העיר המהרש"א: "יש לדקדק דהא האי קרא 'תנה אותו על ידי' וגו' ראובן אמרו, ויהודה לא אמר אלא 'אנכי אערבנו' וגו', ולא הזכיר לשון קבלנות בדבריו... ואם כן מאי פריך ליה רב חסדא מקרא דראובן דכתיב 'תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך'". ומתרץ, כי "כיון דראובן בקבלנות קבל ערבותו ולא נתרצה לו יעקב, אין סברא שיבקש ממנו יהודה בערבות לחוד, אלא על כרחך שגם יהודה בא בערב קבלנות, אלא שלא הוזכר זה כאן, וסמך אקרא דראובן שזכר בו קבלנות 'תנה אותו על ידי'...".
אמנם, על עצם הדבר שבלקחו את בנימין נכנס יהודה באחריות מדין ערבות, תמהו הראשונים, הלא יהודה היה הלוה עצמו ולא הערב, שהרי ביקש מיעקב שיתן לו להוריד את בנימין למצרים, ומה שייך כאן דין ערבות, הלא אין כאן כי אם דין לוה ומלוה. ואמנם ב'שאילתות דרב אחאי' (פר' מקץ שאילתא לא) נראה שלפי גירסתו זו אכן היתה הקושיא בגמרא, וכלשונו: "אמר ליה רב חסדא, התם יהודה גופיה לוה הוא, דכתיב 'שלחה הנער אתי'", וכעין זה מביא הריטב"א בשם רבו, שאכן מצד זה שפיר לא היה ניתן להוכיח מכאן דין ערב, וכלשונו: "האי לשון קבלנות אינו, כי למי נכנס יהודה קבלן, לוה עצמו היה, תירץ לי מורי, דלא דק תלמודא, דכל מאי דאמרינן הכא אינו אלא אסמכתא".
הריטב"א עצמו מיישב "דתלמודא משמע ליה, כי יעקב נתנו לראובן ושאר אחיו על קבלנות יהודה, וכך אמר ליעקב 'תנה אותו להם על ערבותי'", כלומר, ששאר האחים הם לקחו את בנימין, והם היו הלווים מיעקב אבינו, ואילו יהודה קיבל על עצמו הערבות.
והנה הרשב"א בתשובותיו (מיוחסות לרמב"ן סי' רכה) הוכיח מכאן שיש מושג של ערב גם כשאין שום לוה המתחייב לשלם את הכסף שנתן לו, כגון האומר לחבירו 'תן מעות לפלוני במתנה ואתחייב אני לך', וכך היה כאן, כי בהורדת בנימין למצרים לא היה שום לוה כלל, אלא, שיהודה התחייב בערבות עליו. דברי הרשב"א נסובים אל השואל שכתב לו שאין שייך מושג ערבות במקום שאין בו לא שום לוה ולא שום משתעבד, והשיב לו: "לא ירדתי לסוף דעתך... וקרא נמי מסייענו, דכתיב 'אנכי אערבנו', והוה סלקא דעתא למילף מינה בשילהי גט פשוט דערב משתעבד דאוריתא, והתם מאן נתחייב ומאן נשתעבד שיהא יהודה ערב בשבילו, אלא שתוכל לדחות בזו ששאר האחים היו כבעלי חוב והוא כערב" (סברא זו היא כתירוץ הריטב"א הנ"ל).
בדברי ה'אורים ותומים' (סי' קכט תומים סקי"א) מבואר אופן אחר בנידון זה, והוא שהלוים היו אדוני ארץ מצרים, שהם בקשו שיביאו להם את בנימין, ויהודה נכנס בערבות בעבורם להחזיר את בנימין, ומזה הוציא מקור להנידון בשו"ע כלפי סדר הגביה מן הערב, דהנה קיי"ל (חו"מ סי' קכט ס"ח) "אין נפרעין מן הערב תחילה", אמנם נפסק בשו"ע (שם ס"י): "אם הוא (-הלוה) גברא אלמא דלא ציית דינא, אז יתבע את הערב ויגבה ממנו, ואח"כ יחזור הערב על הלוה ויוציא ממנו".
והסמ"ע (סקל"א) מביא מחלוקת הראשונים באופן שהלוה כבר היה גבר אלים קודם ההלואה, ששיטת רבינו ירוחם היא, שבאופן כזה על המלוה ללכת תחילה אל הלוה, משום שידע בשעת ההלואה שהוא גבר אלים, ועל דעת כן הלוה לו, שהוא יהיה הלוה ויגבה ממנו תחילה, ודעת הרשב"א היא, שגם באופן כזה היתה ההלואה על דעת שיגבה מן הערב תחילה, וכתב על כך ה'תומים': "וקצת יש ראיה לדברי הרשב"א מהא דסלקא דעתא בגמ', דהא דערב משתעבד מהך דכתיב 'אנכי אערבנו מידי תבקשנו', וקשה מה מהני, וכי ילך יעקב ויתבע לאדני ארץ מצרים תחילה, וערבתו מה מועיל, ועל כרחך צ"ל, הואיל דהיה אלם יתבע להערב תיכף, ויפה השתעבד עצמו, וזה מבואר אף דהיה תחילה ערב בשעה שידע שהלוה אלם גובה מערב" (וכ"ה בביאור הגר"א שם סקל"ה).
ביסוד האמור מבאר הגאון הר"ר יונתן זצ"ל בספריו ('חסדי יונתן' ו'מדרש יונתן' פר' ויגש) את הפסוק (בראשית מד, יח): "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה", ואיתא במדרש תנחומא(שם א): "ילמדנו רבינו, איזה הוא ערב שהוא חייב לשלם... האומר הלוהו ואני נותן לך ונשא ונתן ביד הערב חייב, ומי היה זה הערב, זה יהודה שאמר 'תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך'", ומביא מדרש נוסף (לא ידוע מקורו): "'כי כמוך כפרעה', מה פרעה בעל זרוע אף אתה בעל זרוע", וכוונת יהודה בדברו דברים אלו ליוסף היתה "שלא יאמר יוסף למה אתה נכנס בדברים יותר משאר אחים, אי משום ערבות הא קיי"ל 'אין נפרעין מן הערב תחלה', ואם כן יבא אביו ויתבע אותי, אך קיי"ל דהיכא דהלוה בעל זרוע תופסין מן הערב תחלה, לכך קאמר 'מה פרעה בעל זרוע אף אתה בעל זרוע', ונפרעין מהערב תחילה".
