שלושה מנלן

הרב ישי ויצמן, "צדקו יחדיו" - בית מדרש לאיחוד התלמודים

סנהדרין ג ע"ב

מסכת סנהדרין פותחת בהלכה: "דיני ממונות בשלושה". בגמרא מבררים את מקור ההלכה, ומביאים ברייתא הלומדת זאת מפרשת שומר חינם. בשני התלמודים מביאים את אותה ברייתא כמקור הלכה זו, אבל אעפ"כ נראה שיש הבדל ביניהם בנקודת המוצא: מה היינו אומרים לולא חידשה תורה ש"דיני ממונות בשלושה".

בתלמוד הבבלי שאלת הסוגיא היא (ג ע"ב): "שלושה מנלן?". משמע בפשטות, שהשאלה היא מניין שלא די באחד ולא בשנים אלא בשלושה. התשובה היא שלומדים זאת מפרשת שומר חינם, כמובא בברייתא המובאת בגמרא.

בירושלמי הדברים נראים אחרת. נקודת המוצא היא שדיני ממונות נכללים בדינים הנידונים בסנהדרין הקטנה, בעשרים ושלושה דיינים. הדברים עולים מתוך הסוגיא הפותחת את המסכת הירושלמית:

מנן תיתי ליה? "והיו אלה לכם לחוקת משפט". הייתי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, ומניין לדיני ממונות שהן בשלושה?

המשפט הראשון בירושלמי עוסק בבית דין של עשרים ושלושה – הסנהדרין הקטנה. הבסיס לסוגיא הוא דברי המשנה בסוף פרק ראשון, שלומדת מפרשת רוצח בשגגה שמנין דייני הסנהדרין הקטנה הוא עשרים ושלושה דיינים. דבר זה נלמד מהביטויים "ושפטו העדה" ו"והצילו העדה" הנאמרים באותה פרשה. על זה שואלים בירושלמי: "מנן תיתי ליה?", פירוש: מנין ידעו חז"ל שהביטויים הללו קשורים לכלל מערכת המשפט בישראל? ועונים, שלמדים זאת מן הפסוק הנאמר באותה פרשה: "והיו אלה לכם לחוקת משפט". משמעות הפסוק לפי הסוגיא היא שמפרשה זו יש ללמוד כיצד עושים משפט בישראל.

ההבנה הראשונית של הירושלמי היא שגם דיני ממונות נכללים ב"חוקת משפט" זו, כלומר בסנהדרין הקטנה. הבנה זו מבוססת על המשנה הפותחת את פרק רביעי במסכת, המלמדת שיש השוואה בתורה בין דיני ממונות לדיני נפשות: "אחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות בדרישה וחקירה שנאמר 'משפט אחד יהיה לכם'". מדברים אלו לומדים, שיש מערכת אחת של משפט לכל סוגי הדינים. לפי זה, הפסוק המובא לעיל: "והיו אלה לכם לחוקת משפט" מלמד על כל עניני המשפט – דיני ממונות כדיני נפשות – שיהיו נידונים בסנהדרין קטנה של עשרים ושלושה דיינים.

מסקנה זו עומדת בסתירה לפתיחת המסכת: "דיני ממונות בשלושה", ולכן שואלים: "ומנין לדיני ממונות שהן בשלושה?", פירוש: מהיכן לומדים שדיני ממונות מובדלים מסנהדרין קטנה ונידונים בבית דין אחר של שלושה דיינים? ועונים, שלמדו זאת חז"ל מפרשת שומר חינם, כפי המובא בברייתא שמביאים גם הבבלי. למסקנה, מפרשת רוצח בשגגה לומדים חז"ל על מנין הדיינים בכלל דיני נפשות, ולא רק על דיני רוצח בשגגה, אבל לא לומדים מכאן על מנין הדיינים בדיני ממונות.

מהלך הסוגיא בירושלמי מחדש חידוש גדול במעמדו של בית דין של שלושה. נקודת המוצא בסוגיא היא שדיני ממונות נכללים במערכת המשפט העליונה: הסנהדרין, כמו דיני נפשות, ולכן שואלים מנין שדיני ממונות בשלושה. נקודת המוצא הזאת, המבוססת על ההשואה בין דיני ממונות לדיני נפשות המובאת בראש פרק רביעי, מלמדת שאף שלמסקנת הסוגיא אכן דיני ממונות נידונים בבית דין של שלושה ולא בסנהדרין, אין זה מבטל לגמרי את האמירה הראשונה בסוגיא, שיש קשר בין דיני ממונות לסנהדרין. למסקנת הסוגיא ניתן להגדיר, שבית הדין של שלושה הוא מעין שליח של הסנהדרין לדון דיני ממונות.

נמצא שנחלקו התלמודים בקשר בין דיני ממונות לסנהדרין. בירושלמי המערכות הללו קשורות זו לזו, ולכן יש הו"א שדיני ממונות ידונו אף הם בסנהדרין. ובבבלי זו מערכת בפני עצמה.

משמעות ההבדל קשורה לקשר בין התורה העליונה לבין הדינים הנובעים מן החיים. זה מזכיר את החילוק שבבבלי בין "הלכה כרב באיסורי" לבין "כשמואל בדיני". החיים התחתונים בגלות לא ראויים להתחבר לעליונים, ויש פער גדול ביניהם. ארץ ישראל היא ארץ החיבורים.