אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו
ברכות ז ע"ב
"ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו? - שנאמר: (שמות לג, יד) פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ".
אם כך אמר הקב"ה שכך מידת שמים קל וחומר לבני אדם, לכן מכאן דוקא למד זאת רבי שמעון בן יוחי.
אמנם יש מקורות נוספים לזאת, שכן גם בטרם לימד זאת הקב"ה את משה, ידעו ועשו כך אברהם ויהודה.
(בראשית כא, כה) וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. לא הוכיחם בעת גזלתם וכעסם, אלא רק בעת (בראשית כא, כב – כג) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי.
וכך עשה יהודה פעמיים לאחר שראובן נכשל ולא עשה זאת, כמו שהתבאר בענין ראובן ויהודה (מכות יא ע"ב).
